היאבקות מקצוענית, רסלינג בשפת אוהבי הז'אנר, נמצאת כיום בשיא הפופולריות שלה. ענקית הסטרימינג, נטפליקס, רכשה את שידורי ה-WWE (WWF, לאלה מכם שזוכרים את הארגון בשמו הישן) בהרבה מאוד מיליוני דולרים והתכנים זוכים למאות מיליוני צפיות ברחבי העולם. המופעים של הארגון עולים מאות דולרים לכרטיס והאולמות בתכניות והאצטדיונים באירועים הגדולים מלאים עד אפס מקום ושום דבר מזה לא היה קורה ללא האלק הוגאן. אגדת ההיאבקות, שנפטר אתמול (חמישי) בגיל 71, הוא הפנים המזוהות ביותר עם ההיאבקות המקצוענית. לכל דור של מעריצי רסלינג יש את הגיבורים שלו. האלק הוגאן הוא שם שכולם מכירים.
הוגאן, שנולד ב-1953 בשם טרי ג'ין בוליאה, הפך לאייקון ענק בשנות השמונים בזכות שני דברים מרכזיים: הראשון היה הופעתו בשובר הקופות "רוקי 3", בו גילם את ת'אנדרליפס, אלוף ההיאבקות שנלחם בקרב ראווה נגד רוקי והשני, כי וינס מקמהון, האיש שהפך את ארגון ה-WWE לאימפריה עולמית (ולו לא חסרות שערוריות משלו, אבל הוא לא הנושא הפעם) בחר בו להיות הפנים של הארגון והגיבור האמריקאי המושלם. זה שאומר לילדים הצעירים להישאר בבית הספר, לקחת את הוויטמינים שלהם, להתפלל ולהאמין בעצמם.
הוגאן מותג בתור הגיבור המושלם של האדם הפשוט, זה שמראה להם שאפשר לעמוד מול כל קושי ולנצח. נבל אחרי נבל שם מולו מקמהון והוגאן תמיד היה מנצח בסוף, לשמחתו הרבה של הקהל. מאנדריי הענק, המוכר לכם מהסרט האלמותי, "הנסיכה הקסומה", דרך סרג'נט סלוטר, איש הצבא האמריקאי, שבגד בזמן מלחמת המפרץ ועבר לתמוך בסדאם חוסיין ועד יוקוזונה, ענק הסומו היפני.
האלק הוגאן (IMAGO)האירוע שהפך את ההיאבקות למשהו גדול וגם את הוגאן היה רסלמניה. מופע ההיאבקות השנתי הגדול מכולם שווינס מקמהון הגה ב-1984 וציין באפריל את שנתו ה-41. הוגאן היה הפנים של רסלמניה ולמעשה כיכב בקרב המרכזי של כל אחת משמונה הרסלמניות הראשונות, כשגם בתשיעית, כאשר לא היה אמור להיות בקרב המרכזי, יצא בסוף שהוא גנב את ההצגה (על כך בהמשך).
בשנות השמונים, שנות הפריחה של הוגאן, היה קל להיות גיבור. מה שרצה וינס מקמהון שיעבור דרך המסך – עבר. הצופים היו הרבה יותר נאיביים וחלקם אפילו האמין שכל העסק אמיתי ולא הצגה מבוימת היטב. כשנולד האינטרנט התחילו לצאת הסיפורים שמאחורי הקלעים ובתחילת המילניום הנוכחי הטפטוף הפך למבול ולאט לאט התחילו לצאת הסיפורים שמאחורי הקלעים על הוגאן והתחיל להיות ברור שהאיש לא הגיבור שהציגו לנו. למעשה התגלה אדם בעייתי מאוד, שלצידו אין מקום לאף אחד אחר לבלוט ולפרוח. אדם שעוסק המון בפוליטיקה הפנימית של הארגון ובקידום של עצמו בלבד. אדם שראה תמיד את טובתו האישית לפני טובת הכלל או טובת כל אחד אחר.
וינס מקמהון והאלק הוגאן (IMAGO)בתור התחלה, הוגאן החזיק את אליפות העולם הראשונה שלו בארגון למשך יותר מארבע שנים. בזמן הזה הוא היה הכוכב הבלתי מעורער. איש לא התקרב לזרוח כמוהו, גם כשהפסיד כבר את התואר, הוא קיבל אותו חזרה פחות מחודשיים לאחר מכן. הוגאן השפיע מאוד כבר מאותה תקופה, על מה ייכתב בסיפורים שנכתבו לדמות שלו ודאג שהוא תמיד יהיה בפרונט. גם כשברסלמניה 8 הוא כבר לא היה בקרב על התואר, הוא דאג שהקרב שלו יהיה הקרב המרכזי של הערב ולא קרב האליפות, דבר שלא נעשה בשבע הרסלמניות הקודמות ובאף רסלמניה מאז ועד רסלמניה 26.
ב-1992 התפוצצה "פרשת הסטרואידים". מי שהיה הרופא של ארגון ה-WWF, העיד שסיפק סטרואידים אנאבוליים למתאבקים רבים, בהוראת וינס מקמהון, בהם הוגאן. הוגאן החליט לעזוב את התחום, בגלל הפגיעה בשמו הטוב של הגיבור האמריקאי ולהתרכז בקריירה הקולנועית שלו. בזמן הזה מקמהון היה צריך לייצר גיבורים חדשים. האיש הנבחר היה ברט "היטמן" הארט, שמוכר בוודאי גם הוא לרבים מכם וזכה באליפות עולם ראשונה שלו באוקטובר 1992. הארט הגן על התואר פעמים רבות בחודשי כהונת האליפות שלו, אבל לא היה לו יריב בעל שיעור קומה ובארגון החליטו שברסלמניה 9 הוא יגן על התואר נגד יוקוזונה הענק, כדי לגרום להארט להיראות טוב ולנצח יריב גדול ומאסיבי.
אלא שהוגאן החליט לחזור להופיע. הוא חזר קצת לפני רסלמניה 9, לכאורה כדי לעזור לחברו הטוב, ברוטוס "הספר" ביפקייק, בקרב זוגות ברסלמניה. רק שלהוגאן היו תכניות אחרות. הוא שכנע את מקמהון שבסוף הערב הגדול, הוא ייצא כאלוף העולם וכך היה. ברסלמניה הראשונה ששודרה גם לקהל הישראלי, יוקוזונה ניצח את הארט ובעוד הענק היפני חוגג, יצא הוגאן כדי "לעזור" להארט החבול לחזור לחדר ההלבשה ומר פוג'י, מנהלו של האלוף החדש, קרא להוגאן להיכנס לזירה ולהלחם ביוקוזונה. הארט אמר להוגאן "לך על זה", שנאמר כנראה דרך השיניים החרוקות ביותר אי פעם. הוגאן נכנס לזירה, ניצח את הענק היפני וזכה באליפות העולם החמישית שלו בארגון ושוב, גנב את ההצגה. לימים הודה הארט שהוא רתח כששמע, רק כשעה לפני הקרב שלו, את ההחלטה הזאת של מקמהון, אך כמובן שלא היה לו מה לעשות בנדון, מלבד לקבל את דין התנועה ובעיקר את דין הוגאן.
האלק הוגאן (IMAGO)עוד סיפור שממחיש את ההתערבות של הוגאן בתכניות מאחורי הקלעים מגיע ממה שהיה בשנות התשעים הארגון המתחרה הגדול של ארגונו של וינס מקמהון, WCW. למי שלא יודע בשנות התשעים התנהלה מלחמה עקובה מדם בין מקמהון לטייקון הטלוויזיה, טד טרנר, בעלי ה-WCW. במסגרת אותה מלחמה השקיע טרנר כספים עצומים בארגון ההיאבקות שלו ושכנע כך הרבה מאוד שמות גדולים מה-WWF לערוק אליו, בראשם, כמובן, הוגאן, שב-1994 העיד באותו משפט סטרואידים מפורסם, נגד וינס מקמהון. הוגאן עשה את הבלתי ייאמן בארגונו של טרנר והפך ב-1996 לדמות "רעה" (היל במושג המקצועי), דבר שהכה בתדהמה את העולם וזכה לידיעות במהדורות חדשות נבחרות בעולם, עוד משהו שהראה כמה השם של הוגאן היה גדול. הרגע הזה הפך אפילו לגדול יותר בגלל שאפשרו לקהל הנזעם והנבגד להשליך לזירה מכל הבא ליד, מכוסות שתייה ועד פופקורן, ברגע שחובה צפייה.
כדמות רעה הוגאן היה אמור להפסיד את אליפות העולם שלו למתאבק בשם סטינג, בקרב מרכזי באירוע "סטארקייד", שהיה בעצם האירוע הגדול השנתי של WCW. במהלך הקרב הוגאן היה אמור לקבל עזרה משופט "משוחד" שיספור מהר לשלוש את יריבו של הוגאן ואחר כך הסיום המושחת ייפסל והקרב ימשיך מחדש, עד להפסד של הוגאן. אלא ששוב, להוגאן היו תכניות אחרות. הוא דיבר עם שופט הקרב, ארל האבנר, לפני הקרב והורה לו לספור את אותה ספירה, שאמורה להיות מהירה, בצורה רגילה לחלוטין. השופט, שפחד מהכוח של הוגאן מאחורי הקלעים, ביצע את ההוראה וכך יצא שלקהל הרחב היה נראה בעצם שהוגאן ניצח בצורה חוקית והוא בעצם זה שנשדד. הרגע הגדול של סטינג, חביב הקהל של אז ב-WCW הפך לאירוע נלעג ובעצם איבד משמעות וכל זאת כי הוגאן לא רצה להיראות כמי שהפסיד בצורה לגיטימית.
בתחילת המילניום הנוכחי ה-WCW הפסידה במלחמה, ירדה מנכסיה ונקנתה על ידי מקמהון. הוגאן חזר ל-WWF, שאז גם עבר להיקרא WWE, ב-2002. זמן קצר לאחר מכן זכה כבר באליפות העולם השישית והאחרונה שלו. מאז הוא הגיע מדי פעם להופעות אורח וקרבות מזדמנים נגד הכוכבים של הארגון. בדרך כלל, כשכוכב מזדקן, שכבר לא בארגון, מגיע לקרב נגד אריה צעיר, הוא ייתן פייט, יראה ש"עוד יש לו את זה", אבל יפסיד כדי לקדם את הכוכב הצעיר. לא הוגאן, כמובן. הוא חזר ב-2005 כדי לנצח בסאמרסלאם את שון מייקלס, עוד אגדת היאבקות, שכעס על כך שהוגאן תוכנן לנצח וכדי ללעוג להוגאן, "מכר" בצורה מוגזמת כל מכה שהוגאן הנחית עליו באותו קרב. שנה לאחר מכן הוגאן חזר שוב והפעם נלחם נגד רנדי אורטון, אחד השמות הצעירים החמים של אותה תקופה (ועד היום). לאורטון היה כינוי אז של "מחסל האגדות", בגלל שניצח את כל השמות הגדולים של הענף. הוגאן התבקש להפסיד הפעם, כדי להמשיך לבנות את הדמות של מחסל האגדות, אבל שוב, סירב להפסיד. קיבל את הניצחון בקרב ועצר את התנופה של אורטון.
האלק הוגאן (IMAGO)הגישה הזאת כמובן יצרה להוגאן אויבים רבים בחדר ההלבשה וככל שבעידן הרשתות הדברים דלפו החוצה, גם הרבה אנשים בקהל המעריצים פנו נגד הוגאן. ברגע שנוספו לזה התבטאויות גזעניות נגד שחורים, כמו זאת שנחשפה ב-2015, בה הוא הוקלט בזמן אקט מיני, שלטענתו הוקלט ב-2006, בה התייחס לכך שביתו, ברוק יוצאת עם אדם אפרו-אמריקאי ובה אמר: "אם כבר ברוק שוכבת עם שחור מ*וין, שלפחות זה יהיה איזה ספורטאי שעושה הרבה כסף", דבר שגרם לכך שתוך שעה הוציאו ה -WWE הודעה על כך שהם מפסיקים כל קשר עם הוגאן. זה החזיק שלוש שנים וב-2018 חזר הוגאן להופעת אורח נוספת, אך הפעם חלק מהקהל כבר צעק לו בוז.
הוגאן המשיך לספק שערוריות, כאשר תמך פומבית בדונלד טראמפ בבחירות האחרונות לנשיאות ארצות הברית וכך איבד סופית את חצי הקהל הדמוקרטי של מעריצי הרסלינג. בינואר 2025, תחילת עידן נטפליקס ב-WWE, חזר הוגאן להופעת אורח נוספת, בה דיבר במיקרופון בלבד ולא התאבק, אך התקבל בבוז צורם ממרבית הקהל באולם. כך חלף חלק גדול מתהילת העולם של אגדת ההיאבקות. למרות כל זאת, הוגאן, שגם נכנס ב-2005 להיכל התהילה של ה-WWE, ייזכר כשם הגדול ביותר בענף ומותו כמובן מחק ברגע את כל רגעי המחלוקת וגרף תגובות אוהדות והנצחה מקיר לקיר מעולם הרסלינג, הספורט והתרבות. האלק הוגאן ייזכר לנצח כאיש ששם את הענף על המפה, הביא אותו לכל בית שני בעולם וכנראה אלמלא הוא, לא היו רבים מאתנו מעריצים של הענף. האגו הגדול? הפוליטיקה? השערוריות? אלה כנראה ייקברו איתו עכשיו לנצח.
סופה של אגדה: הסיבות למותו של האלק הוגאן