בגיל 22 בלבד קרלוס אלקראס, היורש של רפאל נדאל/החייזר של עולם הטניס/כוכב העל מספרד או איזה כינוי שתדביקו לו, חוגג כבר תואר גראנד סלאם מספר 6 בקריירה הלא ארוכה והמאוד מרשימה שלו. שוב, הקורבן היה יריבו הגדול והמוכשר (מעט פחות), יאניק סינר, שאחרי שלקח ממנו את הגביע בווימבלדון, נכנע לו על הבמה הגדולה של ניו יורק בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה.
לעיני נשיא ארה”ב דונלנד טראמפ שנכח ביציעים (וגרם לעיכוב), מהרגע הראשון ראו מי בא לטרוף את המשטח ומי הגיע רק כדי להגיב ולהיות תפאורה יפה לאבק הכוכבים הזה בארה”ב. אלקראס התפוצץ כל חבטה וחבטה ואילו סינר נראה מבולבל, לא חד ובעיקר מפוחד. כמו אריה שרואה טרף, אלקראס הסתער על הגמר הזה, וגם תספורת הגלאח הייחודית הייתה בהתאם לאירוע. הלוחם הספרדי היה פשוט גדול על יריבו, מהיר יותר, עוצמתי יותר, ובעיקר ללא חשש. מלבד ה-5 מיליון דולר שיכניס לחשבון הבנק הודות לניצחון, פרס נוסף לספרדי הוא גם המקום הראשון בעולם, והוא השיג את זה בסטייל.
ההופעה החד צדדית הזו בניו יורק ממש לא הגיעה משום מקום – הספרדי היה אדיר לאורך הטורניר כולו, עד לגמר הוא לא איבד אפילו סט אחד, וזה משהו שלא קרה שם עשור, מאז רוג’ר פדרר האגדי ב-2015. אלה היו שבועיים מושלמים עבור אלקראס ומאמנו חואן קרלוס פררו, שמוביל אותו למספרים פנומנלים, כאלה ששמורים רק לגדולים ביותר, ואליהם עוד נגיע בהמשך. לאורך הטורניר, קרליטו איבד רק מערכה אחת (הלילה בגמר), שגם בה הוא לא היה רע, רק שסינר התעלה בענק.
קרלוס אלקראס (IMAGO)השדרוג אולי הכי גדול של אלקראס בחודשים האחרונים, שבא היטב לידי ביטוי בשבועיים האלה, היה בהגשות. הטכניקה, העוצמות, אבל בעיקר הדיוק וחוסר הפחד שהלכו קדימה. גם אם ההגשה הראשונה לא נכנסה, אלקראס לפרקים לא קטנים גם הלך על סרב שני עוצמתי. טניס הוא ספורט מאוד מאוד מנטלי, ואלקראס עם כל הניסיון שלו, מצחיק לומר את זה על טניסאי בן 22, בהחלט לקח את הראש שלו וקור הרוח עוד צעד קדימה.
עוד דבר שבלט בטורניר וגם בגמר, אלקראס פחות מחפש את השואו, ורוצה לסיים הכל כמה שיותר מהר. סימנים לכך זיהינו כבר בסינסינטי, אז סינר פרש ב-5:0 מהדהד (חש ברע), אבל זה בלט מאוד באליפות הזאת. אין שבויים, אין משחקים, אין 50 דרופ שוט. בשביל לנצח את יתר הסבב גם 60% יכולת יספיקו, אבל מול סינר אסור לקחת סיכונים כי הוא יודע להעניש ומהר מאוד. ומי כמו אלקראס הרגיש זאת היטב בגמר ווימבלדון.
קרלוס אלקראס (רויטרס)אז מלבד הגלאח והשדרוג בהגשות, הספרדי הצעיר הביא לטורניר הזה גם את הפול סווינג שלו. חגג בסיום לאורך כל הטורניר עם חבטת הגולף, הענף השני האהוב עליו, ולאחרונה נחשפנו ברשתות ליריבות ‘המרה’ שלו עם אגדת העבר, אנדי מארי. ותהיו בטוחים שהבחור החביב הזה, שתמיד מחפש גם להביא חיוך למגרש ומנסה כמה שיותר ליהנות למרות הקושי (לבד עם עצמך במשך שעות), מוכשר גם בספורט עם הכדור הלבן והקטן.
המספרים של אלקראס מדהימים – 7 גמרי גראנד סלאם, 6 מייג’ורים ו-23 תארים בסך הכל מתחילת הקריירה. ולחשוב שאת כל זה הוא השיג כבר בגיל 22 כן? ואי אפשר בלי השוואות, כי מדובר פה בכוכב על. בגיל הזה פדרר היה עם 3 מייג’ורים, נובאק עם אחד בלבד, ורפא כמובן גם עם שישה. כי כל הקריירה של קרליטו מלאה בציוני דרך זהים לזה של השור ממיורקה, עליו כמובן גדל, אבל האמת שמבחינת הטניס והחבטות הוא מזכיר מעט יותר את השווייצרי. אולם, זה כבר נושא לפרק ארוך ואחר.
נובאק ג'וקוביץ' (IMAGO)המבט הקרוב הוא לטורניר סוף השנה ואז לאליפות אוסטרליה, אבל המבט הרחוק, בטח אחרי ערב אדיר שכזה על גגות ניו יורק, הוא כמובן הכי למעלה לעבר שלושת הפנומנים. אז מבחינת קצב אלקראס לגמרי שם, יש לו לפחות עוד 10-12 שנים טובות לתת ולזכות במייג’ור אחד או שניים בכל שנה. בשנתיים האחרונות הוא וסינר חולקים יפה ומכבד שניים כל אחד, ונובאק רק מסתכל מאחורה ומבין שזה כבר מתחיל להיות ממש חסר סיכוי.
אגב נובאק, מטורף לחשוב שאם לא שניהם צומחים פה או לפחות מהם, הוא בגיל 38 עם 3-4 מייג’ורים יותר. אבל זה כוחו של עולם הטבע, או הטניס במקרה שלנו. תמיד באה חיה צעירה, רעננה, מהירה ובעיקר הרבה יותר רעבה. נחזור רגע לחישובי אלקראס – לפחות עוד עשור לתת, אבל יש כאן אבל גדול ולא אחד. הראשון, פציעות – בסבב השוחק קשה מאוד לא להיפצע, וקבלו ספוילר – הוא יפצע ועוד הרבה, השאלה כמה, איפה ואיך. תלוי כמובן גם בלו”ז שיסדר לעצמו בסבב, לאן יגיע ועל מה יוותר, מתי ינוח וכו’.
אלקראס וסינר (IMAGO)‘אבל’ שני, בסוף זה אולי לא יהיה תלוי רק בו כי יכול לצמוח פתאום כוכב לא פחות מוכשר, כמו שפדרר הגיע אחרי אנדרה אגאסי (שבא אחרי פיט סמפראס), ואז נדאל, ומי בכלל האמין שיבוא איזה סרבי, שגדל תחת מלחמה והתאמן בבריכה נטושה, שיעקוף אותם אחרי שהובילו עליו, בפער. אז שוב, גם כאן לאורך השנים יכול להופיע חייזר אחר שיזיז את אלקראס וסינר מעט הצידה. כרגע זה לא נראה בכיוון, אבל הטניס הולך רק קדימה, והרמה רק עולה ועולה. לפחות אצל השחקנים שבטופ.
סימן השאלה השלישי – כמה רעב יהיה לאלקראס וכמה הוא מוכן להיות עבד של הטניס, אולי הענף הכי קשה ובודד בספורט. בסוף זה המון המון להיות רחוק מהבית, מהמשפחה, מהחברים. ונחשפנו כמה זה קריטי לאלקראס. ‘חואנקו’ מאמנו העלה את הסוגיה הזו בסדרה עליו בנטפליקס, ואולי זו השאלה המכריעה מכל. אם אלקראס יהיה מוכן להקדיש את כל ה-15 השנים הבאות שלו לטניס, וכמעט אך ורק לטניס, הוא עשוי להיות הגדול מכולם. כמובן שעוד 20 מייג’ורים ב-15 שנה נראה כרגע כמו משהו רחוק וקשה מאוד, אבל כבר לא כהישג לא מציאותי.
בינתיים, לנו נשאר רק ליהנות ולהתפעל ממנו, כי תודו שגם אתה חשבתם שאחרי הביג 3 נקבל ריקנות ובור עצום.
קרלוס אלקראס (IMAGO)