אליפות אירופה לאומות שנערכה בתחילת החודש הייתה עוד רגע של משבר עבור מרסי אפריפה. האצנית הצעירה, אחותו של בלסינג, נשארה מאחור פעם נוספת ולא יצאה לתחרות כמו אחיה וכמו אתלטים ישראלים נוספים איתם היא מתאמנת בארץ. אלא שדווקא אז, בזמן שנבחרת ישראל הייתה כולה יחד במאריבור, הגיעה ההודעה על כך שקיבלה אזרחות ישראלית.
באותו הבוקר, ראשי האיגוד קראו לבלסינג אפריפה שיירד מחדרו בבית המלון ללובי וביקשו ממנו להתקשר לאחותו הקטנה, ולהקריא לה בשיחת וידאו את ההודעה שקיבלו דקות קודם לכן. בלסינג הקריא וחגג, מרסי נותרה בהלם במשך דקות. אחרי תקופה ארוכה של המתנה מורטת עצבים, האתלטית שנולדה בישראל סוף כל סוף קיבלה את תעודת הזהות עליה היא חלמה, ובשבוע שעבר הגיע אליה גם הדרכון הישראלי והיא אפילו קיבלה את מדי נבחרת ישראל.
מרסי בת ה-19, האתלטית בעלת הפוטנציאל הגדול ביותר בארץ, כבר לא תישאר מאחור. מעתה היא תוכל לצאת לתחרויות בינלאומיות, לייצג את המדינה ולהגיע הישגים, בדיוק כמו כולם. "חיכיתי לזה שנים", אמרה מרסי אפריפה בראיון מיוחד ל-ONE. "מגיל 15 נאבקתי לקבל את האזרחות הישראלית, בתהליך לא קל. היו לי הרבה רגעי משבר, אבל אני בחורה חזקה אז ידעתי שזה יגיע. זה שאני יכולה עכשיו לצאת מהארץ ולהיות חופשיה, זה הניצחון הכי גדול שיהיה לי בחיים".
מרסי אפריפה (ראובן שוורץ)איך הרגשת כשהודיעו לך על קבלת האזרחות?
"באופן די מוזר, יום לפני שהתקשרו אליי, היו לי מחשבות האם אני אקבל את האזרחות והתחלתי להילחץ מזה. אחרי שפספסתי את אליפות אירופה לאומות חששתי שזה כבר לא יקרה, אבל בגלל שיש לי אמונה גדולה באלוהים - ידעתי שאקבל את זה. הרגשתי שזה מאוד קרוב, למרות הבאסה מזה שהפסדתי עוד תחרות בינלאומית שרציתי להיות בה. יום אחרי קיבלתי שיחת וידיאו מבלסינג, והוא זה שהודיע לי שיש אישור לאזרחות שלי. לקח לי זמן לעכל, ברגע אחד התמלאתי אושר ושמחה. בכיתי הרבה כשכולם יצאו לתחרויות ואני לא. אחרי שקיבלתי את תעודת הזהות בכיתי במשך יומיים, אבל זה היה בכי אחר, בכי של אושר".
היו לך רגעי משבר במהלך ההמתנה לזה?
"היה לי קשה. כשהגעתי לגיל קדטים אז בשנה הראשונה הפסדתי תחרויות ואמרתי לעצמי שיהיה בסדר, אבל גם בשנה השנייה הפסדתי תחרויות ואז בשלישית, והלחץ מזה הצטבר אצלי. כל הזמן אמרתי שיהיה לי את השנה הבאה, אבל ככל שהזמן עבר נהיה לי קשה יותר. בשנה שעברה רציתי מאוד לנסוע לאליפות העולם עד גיל 20, וכשהבנתי שלא אהיה שם - זה היה הרגע הכי קשה שלי. הייתי בשיא שלי, היו לי אימונים מטורפים, ב-31 ביולי עשיתי קריטריון, כולם טסו לתחרות שלושה שבועות לאחר מכן - ורק אני נשארתי בארץ ובכיתי שבוע במיטה. כשהבנתי שלא אתחרה אף פעם בתחרות שבה אחי זכה באליפות העולם, נשברתי. בכיתי מלא בלילות. זו הייתה אחת מהתקופות הכי קשות בחיי".
מרסי אפריפה (ראובן שוורץ)איך מתמודדים עם משהו כזה?
"הסתרתי את זה שבכיתי. כלפי חוץ אני לא מראה את זה, אני בונקר, אחת שלא נשברת. גם אם לקח לי זמן להתאושש, כלפי חוץ הייתי בסדר ובבוקר קמתי כמו חדשה לאימונים, אבל אפשר לומר שעד היום אני מחלימה מהתקופה הזו. אני טיפוס חברתי, אני מתאמנת קשה, ובסוף כולם יוצאים ואני לא? הרגשתי שמגיע לי, שגדלתי פה, שעבדתי בשביל זה וידעתי ששום דבר מזה לא בא לי בכפית זהב. הרגשתי פספוס ענק, אבל המשפחה שלי תמכה בי והרימה אותי. אני באמת מאמינה שכל דבר קורה מסיבה מסוימת, ועכשיו זה הזמן שלי. הייתי בשיא, אבל היום אני במקום הרבה יותר גבוה".
כשאחיך הודיע לך על קבלת האזרחות, כמה זה הפך את הרגע הזה למיוחד?
"זה היה מאוד מיוחד בשבילי".
הוא הבין מה עבר עלייך באותם הימים?
"בלסינג סבל מזה שלא קיבלתי את האזרחות. מצד שני, הוא קיבל את האזרחות בגיל 16 ולא נאבק על זה כמוני עד גיל 19. אומנם הוא פספס את אליפות אירופה לקדטים כשהוא היה מדורג בה במקום הראשון על הנייר, אבל הוא לא פספס את התחרויות שהיו בהמשך. כשאתה משתפר משנה לשנה ואתה איכותי - ולא מקבל הזדמנות להתחרות, זה מאכזב יותר. אפילו הוא לא ראה אותי בוכה בלילה, אבל ברור שהוא הבין אותי".
כמה הוא תמך בך לאורך הדרך?
"המון. מעבר לזה שאנחנו אחים, אני ובלסינג בקשר מאוד טוב. אנחנו החברים הכי טובים, מדברים כל יום, תמיד מתייעצים ותומכים אחד בשנייה. זה הדדי, אגב, כי כולנו חווים קשיים. הייתה לו נפילה קלה אחרי שזכה באליפות העולם עד גיל 20. היו כותרות בעולם, סימנו אותו כפוטנציאל, היה לו קצת קשה לחזור לעצמו ואז הייתה נפילה קטנה. לכל אורך הדרך, היינו שם ביחד. אמרתי לו 'בלסינג, אין דרך ישרה', וגם אני למדתי מזה המון לקריירה שלי".
מרסי ובלסינג אפריפה, "אנחנו החברים הכי טובים" (מקסים דופליי)כשאנשים דיברו איתך על האזרחות, מה הרגשת?
"מרוב כאב, היה לי קשה לדבר על הנושא, גם עם אנשים קרובים שבאו לעודד אותי. היה לי חור בלב. לא ספרתי אפילו כמה פספסתי במהלך השנים, אני רק יודעת שפספסתי המון ניסיון וחוויות. כשקיבלתי את הדרכון, החלטתי - מה שהיה נגמר, מכאן אני ממשיכה קדימה. כשאני אגיע לתחרות הראשונה ואראה את הקהל, אולי אף אחד לא יכיר אותי, אבל אני עוד אראה להם כמה אני טובה".
הילדה מהצופים ששיחקה כדוריד - ובחרה באתלטיקה
מרסי נולדה וגדלה בישראל, בבית להורים שהיגרו לארץ הקודש מגאנה. "לא היה להם קל", היא סיפרה. "בשביל לגדל אותי ואת בלסינג הם הקריבו המון, עבדו קשה והשקיעו בנו כל מה שהיה להם כדי שיהיה לנו הכל ולא יחסר שום דבר. הם רצו שיהיו לנו את התנאים הכי טובים לגדול בהם. אני מתחרה גם בשביל המשפחה שלי, כדי להחזיר להם בחזרה. אני ובלסינג עושים את זה כדי להביא להם גאווה. כשאני רצה, זו לא רק מרסי על המסלול, אני רצה גם בשבילם".
הוריה, פרינס וסינתיה, הביאו לעולם שני ילדים. לבן הבכור קראו בלסינג, לבת הקטנה מרסי. "השם שלי זה מרסי עם האות ‘Y’ ולא עם ‘I’ כמו המילה 'תודה'. הפירוש שלו הוא משהו כמו 'רחמים מאלוהים'. אפשר לומר שזה כמו השם רוחמה. ההורים שלי רצו שמות בעלי משמעות של חוזק. ככה הם בעצם ראו את הלידה שלנו, רחמים מאלוהים ושילוב של הודיה. בעיניי, השם שלי יפה ומיוחד", הסבירה מרסי.
מרסי אפריפה בעת ריצה (ראובן שוורץ)תמיד הרגשת שאת ישראלית?
"תמיד הרגשתי ישראלית, הדרכון הוא רק האישור לזה. אני חיה בישראל כל חיי, אבל רק העניין הזה הגביל אותי. כל חיי אני גרה ברמת גן, הייתה לי אחלה ילדות ומעולם לא קיבלתי את ההרגשה שאני לא שייכת. הייתי בצופים ובבית הספר הייתי ממש חברותית. אהבתי כל מסגרת חברתית. הייתי ממש כמו כולם".
איך הגעת לאתלטיקה?
"הייתי מאוד טובה בתחרויות של בתי הספר. היינו יוצאים לתחרויות אזוריות ומנצחים, ואז גרש גרשקוביץ' ראה אותנו שם ושאל 'למה שלא תצטרפו להתאמן באגודה מסודרת?'. באותו הזמן שיחקתי כדוריד, הייתי ממש טובה ומהירה עם הכדור ואהבתי את זה, אז התלבטתי בין הכדוריד לאתלטיקה, עד שההורים שלי אמרו לי 'בואי נלך לאתלטיקה', ואז אני ובלסינג הצטרפנו ביחד למכבי תל אביב. משם כולם הכירו בעיקר אותו. הייתי טובה, אבל בלסינג היה הרבה יותר טוב ממני כשהיינו ילדים. בגיל התיכון כבר הפכתי למקצוענית".
מרסי אפריפה (ראובן שוורץ)חשבת לעצמך אי פעם שתקבלי אזרחות ישראלית בגיל 19?
"תמיד היינו בחוסר ודאות. ברגע שבלסינג קיבל אזרחות וניצח באליפות העולם עד גיל 20, היינו בטוחים שכולנו כמשפחה נקבל אזרחות גם כן. לצערי לא קיבלנו, הוא התגייס לצבא והספיק להשתחרר - ועדיין לא קיבלנו אזרחות. כלום לא עזר. פעם אחרי פעם אמרו לי ולהורים שלי 'אין אזרחות'. עכשיו אני קיבלתי ואני מקווה מאוד שמשהו יקרה בקרוב גם עם ההליך של ההורים שלי".
המעמד שלהם עדיין לא הוסדר?
"הם נחשבים לתושבי קבע מאז ינואר. רק אחרי שנה הם יוכלו להגיש מועמדות לאזרחות. הייתי רוצה שגם הם יהיו אזרחים ישראלים כמוני וכמו בלסינג, זה לנו ייתן שקט".
מרסי אפריפה על קו הזינוק (ראובן שוורץ)אפריפה, הגרסה הנשית: מרסי מסמנת מטרות
מרסי הולכת בעקבות אחיה. בלסינג בן ה-21 פרץ בשלב מוקדם, אחרי שזכה באליפות העולם עד גיל 20 ובאליפות אירופה עד גיל 23 בריצת 200 מטר. בדומה לו, גם מרסי מצהירה: "אני טובה יותר בריצות 200 מאשר ב-100 מטר. אני לא אחת שמזנקת הכי מהר, אבל אני אחת שיודעת לבנות את הריצה שלה כמו שצריך ב-200 מטר. יהיה מעניין איך אני אצליח להשתלב בעולם".
אחרי שקיבלה את הדרכון, עולם שלם נפתח בפניה - ויש לה לו"ז צפוף ביומן. בסוף החודש היא תתחרה באליפות ישראל לבוגרות בירושלים, אחר כך תצא לאליפות אירופה עד גיל 20 בפינלנד ותחזור לירושלים כדי להשתתף בגראנד סלאם באמצע אוגוסט.
אבל לפני הכל, בשבוע הבא מרסי תתחרה באליפות ישראל עד גיל 18 ועד גיל 20 בשבוע הבא, שם היא תנסה לנפץ כמה שיאים גדולים בריצות הקצרות. מרסי תגיע לשם כדי לשפר את שיא הנערות של דיאנה וייסמן ב-100 מטר שעומד על 11.60 שניות, תוצאה שמרסי הייתה קרובה אליה בשתי מאיות. בנוסף, מרסי תנסה לשבור גם את שיא הנערות הלאומי של אסתר רוט שחמורוב שנקבע על 23.93 שניות, שיא מיתולוגי משנת 1971 אותו היא כבר עברה בשתי מאיות בחודש האחרון, אך הרוח בתחרות הייתה מעל המותר ולכן התוצאה לא נכנסה לספר השיאים.
מרסי אפריפה מתכוננת לריצה (ראובן שוורץ)עד כה, התוצאות הטובות ביותר של מרסי אפריפה על המסלול עומדות על 11.62 שניות ב-100 מטר ו-24.18 שניות ב-200 מטר. כלומר, יש עוד מקום לשיפור אצל האצנית הצעירה ממכבי תל אביב. "אני מאמינה בעצמי וביכולות שלי, מאמינה שאגיע לאליפות העולם לבוגרות ולמשחקים האולימפיים. אני רואה את עצמי ממשיכה רחוק וגבוה".
אפריפה, הגרסה הנשית, חולמת להצליח בבמות הגדולות ביותר. בינתיים, היא עובדת בצהרון של ילדי כיתות א' עד ג' בבית ספר בתל אביב וממשיכה להתאמן במקביל. בקרוב היא עשויה לקבל גם צו גיוס לצה"ל ולעלות על מדים, כמו כל אזרחית אחרת. "אני מחכה לזה", הבהירה מרסי, "אני רוצה תפקיד שאוכל לתרום בו בדרך שלי".
את מחכה כבר להתחרות עם דגל ישראל בחו"ל?
"ברור, זה יעשה לי טוב. אני שמחה מאוד לייצג את המדינה ומרגישה שאני לא עוד ספורטאית ישראלית. תמיד רציתי לראות את עצמי עם המדים, אני אחת מהספרינטריות היחידות כרגע שמסוגלות להגיע רחוק. עכשיו כשקיבלתי את המדים של הנבחרת, אני חייבת לומר תודה למאמן שלי יגאל בלון ולאגודה שלי שתמיד היו שם בשבילי. יגאל הוא המאמן הכי טוב שיש והוא כמו האבא השני שלי, זה שהגעתי אליו בגיל 15 והאמין בי. תודה גם לאיגוד האתלטיקה, ליו"ר עמי ברן ולמנכ"ל חי כהן שעזרו. תודה ללי-און ישראלי ממכבי תל אביב, לגל לוי ולעורך הדין דניאל גריסרו. כולם עבדו קשה כדי שאגיע לזה".
מרסי אפריפה (ראובן שוורץ)את רואה את עצמך מגיעה למשחקים האולימפיים?
"כן. כשבלסינג התחרה באולימפיאדת פאריס, זה היה וואו. כשהוא הוא סיים את הריצה הוא התקשר אליי וזה היה מטורף לדבר איתו. שמחתי בשבילו. הוא קיבל את זה ביושר, הוא התחיל מאפס. הדרך שהוא עשה היא השראה להרבה אחרים".
בקרוב תצאי לאליפות אירופה עד גיל 20. כשתעלי על המסלול ותראי את הקהל, איך זה ירגיש לך?
"באליפות אירופה יהיו מולי מתחרות בגילי שהן כבר מנוסות במעמדים האלה. אומנם אין לי ניסיון בינלאומי, אבל אני סומכת על עצמי, על המנטליות שלי והאמונה שלי. מבחינה נפשית אני חזקה מאוד. לא רציתי להגיע למצב הזה שאין לי ניסיון בשלב הזה של הקריירה, אבל אני מכינה את עצמי. אני אבוא לשם ואהיה ממוקדת מטרה להצליח ולגשר על הפערים".
מי המודל לחיקוי שלך?
"אני אוהבת את סידני מקלוכלין. היא רצה 400 משוכות ואני אוהבת את האישיות שלה".
סידני מקלוכלין (רויטרס)ואם תפגשי אותה בתחרות בחו"ל, מה תגידי לה?
"וואו, הלוואי. אגיד לה שאני מעריכה את מה שהיא עושה ושהיא אישה מדהימה. יש לה השפעה אדירה על הספורטאיות הצעירות. קראתי את הספר שלה, היא מספרת בו על ההתמודדות האישית שלה, מה שהיא חוותה בחיים והאמונה שלה. היא אחת שרדפה כל הזמן אחרי הפרסום והמדליות, ובסוף הבינה שזה לא הסיפור האמיתי. היא שפכה את הלב שלה שם והתחברתי לספר שלה".
ואיזה מסר את תעבירי הלאה?
"חשוב לי מאוד שיסתכלו על ילדים כמוני שנשארו בלי אזרחות. אם יהיו עוד מקרים כמו שלי, אני רק מבקשת מהמדינה שימנעו מהם את מה שאני עברתי כי זה יכול לפגוע בנפש של הספורטאי. יש פה הרבה ילדים עם עתיד מזהיר לפניהם, אל תפספסו אותם. יש אתלטים שחוו יותר שנים ממני בלי אזרחות ופרשו, יש המון ספורטאים שהם מהגרים או ילדי מהגרים כמוני שפרשו במקום להצליח בחיים ולייצג את המדינה. גם אני יכולתי לוותר ולהרים ידיים בשלב כזה או אחר. אם בלסינג והמשפחה שלי לא היו עומדים לצידי, יש מצב שהייתי פורשת. למזלי, אני עדיין כאן".