לצופים הישראלים בגמר ליגת האלופות שייערך מחר (שבת, 22:00) באליאנץ ארנה שבמינכן ויפגיש בין אינטר לפאריס סן ז’רמן, אין יותר מדי סיבות לרצות בניצחונה של הקבוצה הצרפתית. למעשה, מדובר בפרויקט של המדינה תומכת הטרור, קטאר, עם אולטראס שלא מפספס הזדמנות להביע הזדהות עם הרעיון הפלסטיני, בעיקר אחרי אירועי 7.10.
גם אם נשים לרגע את הפרובינציאליות בצד, פ.ס.ז’ מסמלת בעיניי רבים את סוף עידן הרומנטיקה, ותחילתו של עידן הכסף הגדול בכדורגל העולמי. ועדיין, אם ישנה דרך אחת להתחבר לקבוצה מעיר האורות, ולרצות בהצלחתה, הרי שהיא נעוצה באיש שעומד על הקווים, הלא הוא מאמנה, לואיס אנריקה, שמבחינתו, כבר ניצח בקרב חשוב יותר מכל אחד כזה שעבר על כר הדשא: הקרב על התקווה.
עבור לואיס אנריקה, גמר ליגת האלופות הזה מסמל סגירת מעגל. לפני עשר שנים, בגמר שנערך גם אז בגרמניה, רק בבירה ברלין, הוא ניצח כמאמן ברצלונה 1:3 את יובנטוס, במה שנותרה הזכייה האחרונה של הקטלונים בגביע בעל האזניים הגדולות עד היום. מי שחגגה איתו שם הייתה שאנה, בתו בת החמש דאז, שנטעה את דגל ברצלונה על כר הדשא, וארבע שנים לאחר מכן, מצאה את מותה הטראגי בתום התמודדות בת חמישה חודשים עם סרטן נדיר בעצמות, כשהיא בת 9 בלבד.
לואיס אנריקה ושאנה (IMAGO)כשהתגלתה המחלה, לואיס אנריקה היה מאמן נבחרת ספרד. כשחומרת המחלה הובנה, אחרי כשנה בתפקיד, הוא הודיע על עזיבה מסיבות אישיות. הוא רצה להיות שם לצד בתו בכל אחד מרגעיה האחרונים, ואף הקים יחד עם אשתו קרן צדקה על שמה. אלא שבאוגוסט, שלושה חודשים לאחר שעזב כדי להיות לצידה, הגרוע מכל קרה: שאנה לא שרדה.
כשהיה יותר צעיר, קצת אחרי פרישתו ממשחק פעיל, היה משתתף לואיס אנריקה בריצות מרתון. הוא עשה זאת בניו יורק, אמסטרדם ופירנצה בין 2005 ל-2007, וכיום, כשהוא בן 55, המאמן הספרדי מוצא את עצמו רץ את ריצת המרתון של החיים. למרות הטרגדיה המשפחתית הנוראית, שלושה חודשים לקחו לו לפני שהודיע על חזרתו לתפקיד מאמן הנבחרת הספרדית, אותה הוביל ביורו 2020 (שנערך ב-2021) לחצי הגמר, בו הפסיד לאיטליה בפנדלים אחרי שלה רוחה שלו הייתה טובה יותר. שנתיים לאחר מכן, הפסד נוסף בפנדלים, הפעם בשמינית גמר המונדיאל למרוקו, כבר סיים את תפקידו בלה רוחה.
אובדן של ילדה בת 9 הוא אסון שלא כל אחד היה מצליח להתרומם ממנו, ובטח שלא לחזור לאמן אחרי מספר חודשים בודדים. אלא שאם תשאלו את המאמן, האירוע הזה, מהטראומטיים ביותר שאדם יכול לחוות, גרם לו דווקא לראות את הדברים מזווית שונה, כזו שגרמה לו להעריך כל רגע בחיים. “הרגעים הללו היו קשים מאוד, אך בו זמנית אינטימיים ומרגשים מאוד”, סיפר לואיס אנריקה בסרט הדוקו בן שלושת החלקים שלו, “אתם לא יודעים כלום”, ששודר בספרד ובצרפת, על הרגעים האחרונים לצד שאנה.
“אנשים יכולים לשאול אם אני בר מזל או חסר מזל, ואני אומר שאני בר מזל”, אומר לואיס אנריקה, “החוויות השליליות הן אלה שמלמדות אותך הכי הרבה. בתי גרה איתנו במשך תשע שנים. יש לי 1,000 זיכרונות ממנה”, הוא מוסיף. מדובר בהסתכלות שונה על החיים, כזו שעשויה לעורר השראה ומעט תקווה בקרב אנשים שחוו אובדן טראגי של אדם קרוב, שלא נדבר על קשר דם כמו אב ובתו. ומי כמו המדינה חוותה כאלה בשנתיים האחרונות ולאורך ההיסטוריה כולה.
המעברים החדים הם חלק בלתי נפרד כאשר מדברים על קריירת האימון של לואיס אנריקה, וכך צריך לעשות גם כאן, בחזרה לכדורגל. שש שנים לאחר שסיים את דרכו בברצלונה, בהן הוביל את הקבוצה לשתי אליפויות, שלושה גביעים וגביע צ’מפיונס אחד, הוא מצא את מקומו בחזרה בכדורגל המועדונים כאשר נבחר להיות האיש שיוביל את פ.ס.ז’ לאחר פיטוריו של כריסטוף גאלטייה בקיץ 2023.
לואיס אנריקה (רויטרס)לואיס אנריקה הוא מסוג המאמנים שצריכים זמן כדי להנחיל את סגנון המשחק שלהם, אבל לאחר שהוא מצליח לעשות זאת, טביעת היד שלו על קבוצותיו היא מהבולטות ביותר. ניתן היה לראות זאת כבר בעונתו הראשונה בצרפת, כאשר הוביל את פאריס סן ז’רמן לחצי גמר ליגת האלופות, בו הפסידה לפיינליסטית דורטמונד. היה זה עדיין עידן אחר בעיר האורות, הלא הוא עידן קיליאן אמבפה, שהנוכחות שלו באותה עונה, בצל העזיבה הצפויה לריאל מדריד, כבר פגעה בקבוצה. אמבפה היה שחקן מעל המועדון, מה שנוגד לחלוטין את האג’נדה של לואיס אנריקה, כפי שהוא מנחיל אותה כיום.
“אם הכל יילך כשורה, אני משוכנע שבעונה הבאה נהיה קבוצה טובה יותר מהעונה הזאת”, אמר לואיס אנריקה בפברואר 2024, כשכבר היה ידוע שאמבפה לא ימשיך, מה שהפך את אותה אמירה בקרב רבים להזויה, וכזו שקיבלה משנה תוקף כאשר פ.ס.ז’ לא החתימה חלוץ לאחר עזיבתו של הכוכב הגדול. אבל המאמן ידע מה הוא אמר. הספרדי הצליח להפוך את פ.ס.ז’ להיפך המוחלט ממה שהייתה: פרויקט הכוכבים OUT, שחקנים שעובדים בשביל הקבוצה, IN.
קיליאן אמבפה ולואיס אנריקה (רויטרס)וכך, מקבוצה מפוצצת כישרון, אך לא מאוזנת בעליל שהייתה לאורך השנים, גם בימי הטריו מסי-ניימאר-אמבפה שלא הוכיח את עצמו וכשל בגדול, הפכה פאריס סן ז’רמן של לואיס אנריקה לקבוצה הכי קבוצתית ונטולת אגו בכדורגל האירופי. זה לא קרה בן רגע, שכן בחלק הראשון של העונה הקבוצה חוותה לא מעט קשיים, בעיקר בשלב הליגה של ליגת האלופות, אותו סיימה במקום ה-15 בלבד, הודות לשלושה ניצחונות בשלושת המחזורים האחרונים, בהם גם רביעיית ענק לרשת של מנצ’סטר סיטי.
היה זה הרגע שבו המכונה התחילה לעבוד. השיטה של לואיס אנריקה הונחלה, ופ.ס.ז’, כמו מטוס על טייס אוטומטי, פשוט הציגה את הכדורגל הטוב ביותר באירופה. לצד העובדה שהפך את המשפט “אוסמן דמבלה מועמד בכיר לכדור הזהב”, שבעבר נשמע היה דימיוני, ללגיטימי, לואיס אנריקה גם פגע בול במטרה בחיזוק של חודש ינואר, בדמותו של חביצ’ה קברצחאליה, הגאורגי הנפלא שהגיע מנאפולי ושדרג עוד יותר את חוליית ההתקפה הצעירה, המוכשרת ובעיקר העובדת של לואיס אנריקה.
אם בעבר היו אלה מסי, ניימאר ואמבפה שחיכו למעלה לכדורים ללא השתתפות במשחק ההגנה הקבוצתי, מול ליברפול בשמינית הגמר כבר יכולתם לראות שחקנים כמו קברצחאליה, דמבלה, ברדלי בארקולה ודזירה דואה רודפים בריצות עמוק כדי לחלץ כדורים גם בשליש המגרש של ג’יג’י דונארומה, תמונות שהיו נראות דמיוניות לחלוטין שנה ושנתיים קודם לכן, והפכו את פ.ס.ז’ הנוכחית לקבוצה הכי קבוצתית שנראתה בעיר האורות בעידן הקטארי, וכל זה כמובן בצלמו של המאמן שלה.
עבור לואיס אנריקה, הגמר מהווה הרבה יותר ממשחק כדורגל. עבורו, מדובר בשליחות עבור בתו, שהוא מאמין שצופה בו גם מלמעלה, כפי שאמר בסרט הדוקומנטרי עליו. “הזיכרון שלה תוקעת את הדגל בדשא בגמר בברלין הוא מדהים. אני רוצה להיות מסוגל לעשות את זה שוב, הפעם עם פאריס סן ז’רמן. שאנה לא תהיה שם פיזית, אבל היא תהיה שם רוחנית, וזה חשוב לי”, אמר לואיס אנריקה. בלי קשר לתוצאה בגמר, בכך שהוא ממשיך לאמן ברמות הגבוהות ביותר, המאמן כבר ניצח ומנצח, יום יום, שעה שעה, דקה אחר דקה.
לואיס אנריקה מונף (רויטרס)