פירוש המילה ‘סטרנדוואלן’ בשבדית הוא קיר על החוף. זהו שמו של האצטדיון בכפר הקטן האלביק, המונה כאלף תושבים. העיירה נמצאת בדרום שבדיה, כ-130 קילומטרים ממאלמו, ומושכת תיירות פנים בחודשי הקיץ. ממש ליד האצטדיון, אשר באמת נבנה על החוף, יש מגרש קרוואנים גדול. יש שם גם דוכני מזון מקומי, ובזמן המשחקים מרחף ריח חזק של דגי הרינג מיובשים. קירות האצטדיון הזעיר והמיושן עשויים מעץ, ויש תחושה שהוא נמצא באמצע שום מקום. אי אפשר להגיע לשם ברכבת, ואפילו אוטובוסים לא עוברים. זה מגרש שמתאים עקרונית למועדון חובבים מהליגה הרביעית, או משהו בסגנון. בפועל, מדובר במבצרה של מובילת הליגה הבכירה. קוראים לה מיאלבי, על שם הכפר הסמוך, והיא דוהרת ללא מעצורים לאליפות סנסציונית והיסטורית.
40 נקודות יש למילאבי בתום 17 מחזורים. ביום ראשון היא גברה 0:2 על אי"ק סולנה והשיגה את הניצחון מספר 12 העונה. זו הייתה נקמה מתוקה מול הקבוצה היחידה שהצליחה לנצח אותה בעונת 2025, והפער ממנה עלה ל-8 נקודות. האלופה מאלמו נמצאת הרחק מאחור, בפיגור 10 נקודות שלמות. רק האמרבי במקום השני שומרת על קשר עין עם מיאלבי – היא מרוחקת ממנה 4 נקודות בלבד, אך ידועה כלוזרית גדולה. הפרשנים, שהיו המומים בתחילת העונה, משוכנעים כעת כי הקבוצה הכפרית היא הפייבוריטית לסיים בפסגה, ורובם המוחלט של האוהדים הנייטרלים היו מאושרים אם זה יקרה.
כי אי אפשר לא להתחבר להילה סביב מיאלבי, ואי אפשר לא לסמפט את המאמן אנדרס טורסטנסון. סיפור חייו חריג ביותר, כי הוא צבר ניסיון עשיר הרבה יותר כקצין בצבא וכמנהל בית ספר מאשר כמאמן כדורגל. בגיל 59, הוא סוג של טירון בליגה השבדית הראשונה, אך דווקא הרקע שלו מעניק לו יכולות שאין למתחריו. איכשהו, הוא מבין כדורגל טוב יותר מהיתר, למרות שמעולם אפילו לא שיחק באופן מקצועני.
אוהדי מיאלבי (IMAGO)טוב, אולי זה לא לגמרי מדויק, כי ב-1985 היה טורסטנסון בסגל מיאלבי שעלתה לליגה הראשונה. כיליד הכפר מיאלבי, הוא היה גאה מאוד להיות חלק מההצלחה על הנייר, אך בפועל כישרון לא היה לו. הוא מעולם לא ישב אפילו על הספסל, ובתום העונה הבין כי אין לו עתיד בכדורגל מקצועני. בחיפושים אחרי קריירה אלטרנטיבית, הוא הסכים להצעה להתגייס לחיל השיריון, קיבל במהרה דרגות קצונה, ושירת בצבא במשך כעשור. במקביל, הוא שיחק להנאתו כדורגל בקבוצות חובבים שונות, לעתים בליגה השלישית ולפעמים בחמישית, אבל זה היה תחביב בלבד.
תפקידו האחרון היה באקדמיה לקצינים בסטוקהולם, והבעיה הייתה כי הבירה רחוקה מדי ממיאלבי. משפחתו התגעגעה אליו, ואשתו התלהבה כאשר ראתה בעיתון מודעה על משרה פנויה של מנהל בית ספר באזור. טורסטנסון הגיש מועמדות, קיבל את הג'וב וחזר הביתה. במקביל, הוא עדיין שיחק כדורגל, ותלה את הנעליים סופית רק ב-2002. אז הוא גם קיבל הצעה לשמש כעוזר מאמן בקבוצת חובבים מקומית, ובהמשך הדריך שתי קבוצות אחרות כמאמן ראשי, אך גם זה לא היה רציני. ברמות אלה, מדובר בשניים או שלושה אימונים בשבוע בשעות הערב, וניתן היה לשלב זאת בקלות עם המשרה המרכזית בבית הספר.
שחקני מיאלבי חוגגים (IMAGO)ב-2007 הוזמן טורסטנסון במפתיע לשמש כעוזר מאמן במיאלבי, אבל גם אז המשיך לנהל את בית הספר במקביל, כל עוד הקבוצה הייתה בליגה השנייה. העלייה לליגה הבכירה ב-2010 חייבה אותו לקבל החלטה, והוא נטש את ההוראה לטובת אימון. "העדפתי הזדמנות על פני ביטחון תעסוקתי", הוא אמר. ב-2013, כאשר נקלעה הקבוצה למשבר, הוא קודם למאמן הראשי, הציל את מיאלבי מירידה, אבל אז נטש את התפקיד. "זה לא היה כיף יותר, כי המועדון היה במצב קשה מדי. התפטרתי בידיעה שאני עוזב את הכדורגל לתמיד", הוא סיפר.
טוב, התברר שזה לא היה לתמיד. טורסטנסון חזר לנהל בית ספר אחר, אבל עבד שוב בקבוצות חובבים במקביל. ב-2021, הוא הוזעק שוב למיאלבי שהייתה בתחתית, לקח חופשה ללא תשלום מעבודתו האמיתית והקדיש את עוד מספר חודשים למועדונו האהוב. אלא שהמצב שוב היה עגום, ובתום העונה הוא עזב שוב. "הייתי מחויב לבית הספר, וגם לא הייתה לי אנרגיה לכדורגל", הוא הסביר.
אנדרס טורסטנסון (IMAGO)ואז הגיעה הקדנציה השלישית. ב-2023 שוב קראה מיאלבי לטורסטסון, והפעם הוא ידע שזה באמת הצ'אנס האחרון. הוא התפטר מבית הספר והחליט לקחת את הכדורגל ברצינות גמורה. באותה תקופה, מכרה מיאלבי שני כישרונות צעירים תמורת סכומים שלא נראו קודם במועדון, והמצב הפיננסי השתפר פלאים. ניתן היה להחתים שחקנים על חוזים ארוכים, וההנהלה נתנה לו יד חופשית ליצור כפי שהוא ראה לנכון. זה הרי מועדון כמעט משפחתי, מנהלים רבים צמחו באזור, וטורסטנסון הוא בן בית. שם החלה הנסיקה האמתית, והיא הגיעה למימדים עליהם איש לא העז לחלום.
בעונת 2024 סיימה מיאלבי במקום החמישי, והעונה הציבה לעצמה מטרה מוצהרת לשפר את המאזן. במקום בצמרתה גבוהה לא היה בתוכניות, אבל עכשיו כבר מבינים שיש הזדמנות חריגה לחולל את אחת הסנסציות הגדולות בתולדות הכדורגל האירופי – לא פחות. 13 מחזורים בלבד נותרו לסיום, וביציעי סטרנדוואלן מריחים עכשיו לא רק דגים מיובשים ונקניקיות, אלא גם אליפות אפשרית.
שחקני מיאלבי (IMAGO)"מיאלבי מנוהלת באופן מופתי, והסקאוטינג שלה פנטסטי. הם מביאים שחקנים שלא הצליחו במקומות אחרים, והופכים אותם לכוכבים בכפר", מספר העיתונאי השבדי מיכאל ואגנר. השוער נואל טורנקוויסט הגיע ממועדון חובבים והשתדרג לאחד הטובים בשבדיה. אליוט סטרואוד שיחק בליגה השנייה, אבל במיאלבי הוא קשר חיוני ביותר. אלכסנדר יוהאנסון נדד בין קבוצות זניחות עד שהצטרף למיאלבי והתחיל להצטיין. כך גם הרמאן יוהאנסון ששיחק עד לא מכבר בקבוצות זעירות באיזור. החלוץ יאקוב ברגסטרום נכשל ביורגורדן, אבל חזר לקדנציה שלישית במיאלבי ופרח. את הרשימה הזו אפשר גם להמשיך.
ואם הסיפור הזה לא מרגש מספיק גם כך, הרי שטורסטנסון אובחן בשנה שעברה כחולה לוקמיה. המחלה התגלתה בבדיקה שגרתית, וההלם היה גדול, אבל התברר למזלו כי מדובר בלוקמיה לימפוציטית כרונית. מדובר במחלה לא אלימה בשלב זה, שלא משפיעה על אורח חייו של המאמן, אבל הוא נדרש לבצע בדיקות חודשיות למטרות מעקב, ומעיד: "בסופו של דבר, הסרטן עלול להרוג אותי. כנראה לא אגיע לגיל 90, והתחלתי להעריך את החיים הרבה יותר".
אז עכשיו גם אתם יכולים לעודד את מיאלבי מרחוק. הרי מה יכול להיות טוב יותר מטנקיסט ומנהל בתי ספר לשעבר שמצעיד מועדון מכפר הולדתו לאליפות כנגד כל הסיכויים בעודו מתמודד עם לוקמיה?