ביום ראשון ב-17:15, כשברצלונה תעלה לכר הדשא בברנבאו בלי המאמן הגרמני האנזי פליק על הקווים, מי שיחליף אותו הוא מרקוס סורג, האיש שתמיד העדיף את קו הספסל על פני קדמת הבמה. עוזר המאמן הוותיק, שכונה בגרמניה “המאמן השקט של הבונדסליגה”, נדרש כעת לעשות את מה שתמיד ניסה להימנע ממנו, לעמוד במרכז הסערה.
סורג בן ה־59 הוא דמות לא שגרתית בכדורגל העולמי. מהנדס במקצועו לשעבר, אדם מדויק, מופנם ואינטליגנטי, שמאמין שהכדורגל הוא מערכת הנדסית לכל דבר, עם נוסחאות, איזונים ושדות של אנרגיה אנושית. בברצלונה מתארים אותו כ“אדם רגוע להפליא”, כזה שמדבר מעט, אך כשמדבר, כולם מקשיבים.
הוא לא דומה לשום דמות טיפוסית בסביבה התובענית של אלופת ספרד. בקיץ האחרון נצפה יחד עם פליק והמאמן לשוערים טוני טפאלוביץ’ במסעדה איטלקית בשכונת סאריה בברצלונה, לבוש בכפכפי בירקנשטוקס, מכנסי ברמודה וחולצה לבנה פשוטה. מראה רחוק מאוד מזה של איש כדורגל, וקרוב הרבה יותר לזה של מרצה באוניברסיטה.
מרקוס סורג (IMAGO)לסורג יש סיפור אישי עשיר, אך גם שקט. בשנת 2008, כשהיה ללא קבוצה, הוא נסע לארגנטינה לשני חודשי התמחות בארחנטינוס ג’וניורס. “רציתי להרחיב אופקים”, סיפר פעם למגזין Kicker. “זו הייתה חוויה יוצאת דופן, תרבות אחרת, שפה אחרת, תשוקה אחרת”. אולי זו גם הסיבה שבברצלונה הוא השתלב במהירות והצליח להבין את דקויות השפה המקומית.
כשהוא עומד על הקווים, סורג כמעט לא מראה רגשות. בעוד פניו של פליק תמיד מציירות מפת רגשות מתחלפת, סורג שומר על הבעה ניטרלית. אפילו שחקניו מתארים אותו כאדם “שלא מרגיש צורך להרים את הקול כדי שיבינו את המסר”. עם זאת, גם לו יש רגעים שבהם הלחץ גובר, כמו בהפסד 1:0 ללגאנס בעונה שעברה, שבו נראה מתוח לראשונה לעיני המצלמות.
מרקוס סורג והאנזי פליק (IMAGO)למרות אישיותו המרוסנת, הוא יודע גם להביע תסכול. אחרי הפסד במונז’ואיק, כשהיציעים נותרו כמעט ריקים, הוא לא הסתיר את אכזבתו: “במשחקים צמודים כאלה, הקבוצה צריכה את האוהדים. אם הם לא שם, זה מורגש. אנחנו לא מרוצים מזה”.
אותו קור רוח שמאפיין אותו נחשב גם לביטוי של “האסכולה הגרמנית” בכדורגל, לשים את הרגש בצד, לנתח, להסיק מסקנות, לשפר. “לא איבדנו אמונה בקבוצה”, אמר אז. “הכול ניתן לתיקון, צריך רק זמן ואיזון”.
ועדיין, הוא לא חף מרגעים של חוסר שליטה. באוקטובר שעבר, בקלאסיקו הראשון של פליק כמאמן בארסה, פרץ בעוצמה מהספסל לאחר שערו של ראפיניה, ועורר את חמתו של קרלו אנצ’לוטי. “אין לי בעיה עם פליק”, אמר אנצ’לוטי לאחר מכן, “אבל אחד מהעוזרים שלו לא התנהג כמו ג’נטלמן”. סורג היה אותו עוזר.
עצבן את אנצ'לוטי. סורג (IMAGO)אבל מאחורי החזות השקטה מסתתר מוח טקטי חד. סורג נחשב לאחד המאמנים בעלי ההבנה הטקטית הגבוהה ביותר בכדורגל הגרמני. הוא מאמין במשמעת, אך גם בחופש, שילוב שנשמע סותר, אך אצלו עובד. “במהלך המשחק אני דורש ארגון מוחלט”, אמר בעבר, “אבל בין המשחקים השחקנים צריכים חופש. הם אחראים לנהל את זמנם ולשמור על עצמם. אנחנו לא צריכים לשלוט בכל דקה שלהם”.
הגישה הזו בלטה במיוחד כשאימן את נבחרת גרמניה עד גיל 19. שם הוא הפך לשם דבר, והיה מי שכונה “האבא הרוחני של קימיך”. הוא חיפש שחקנים “רעבים, מהירים, טכניים, כאלה שרצים בלי הפסקה ולא מחכים שהמשחק יגיע אליהם”. עם הדור ההוא הוא גם זכה באליפות אירופה לנוער.
למרות זאת, ניסיון העבר שלו כמאמן ראשי בבונדסליגה הסתיים בכישלון. בפרייבורג החזיק פחות משישה חודשים ופוטר כשהקבוצה הייתה במקום האחרון. “אי אפשר לבנות תוכנית עשר שנים בכדורגל”, אמר ביום הצגתו. “יש יותר מדי חוסר ודאות. בגיל 35 אימנתי בליגה השלישית, ולא חשבתי שאגיע אי פעם לבונדסליגה”.
מרקוס סורג לצד האנזי פליק (IMAGO)ואולי דווקא הצניעות הזו היא שמביאה אותו שוב לאור הזרקורים. פליק, שמעריך נאמנות מעל הכל, לא היסס כשהביא אותו לצידו. “הוא מאמן מנוסה מאוד, חכם, מבין כדורגל לעומק”, אמר פליק. “אני מאמין בו במאה אחוז”.
ביום ראשון, כשסורג יעמוד על הקווים בברנבאו כמאמן ראשי, זו תהיה הזדמנות נדירה לראות את האיש שתמיד נשאר ברקע, נדרש כעת להוביל את אחת הקבוצות הגדולות בעולם, בלי רעש, בלי הצהרות, רק עם הנוסחה המדויקת שלו.