אלכסנדר גרנובסקי הוא אחד מאנשי המקצוע הכי אלמוניים ביחס לרזומה בקריירה. איש המקצוע האוקראיני קיבל את הצ’אנס בהפועל עפולה לאחר פיטוריו של דניאל אומנסקי ומעמדת עוזר המאמן, הוא הפך למאמן הראשי, שמוביל את הקבוצה לדרך חדשה, כולל ניצחון בכורה העונה בשבוע שעבר, 1:2 מול מכבי יפו.
אלא שמאחורי האלמוניות, עומדת קריירה עתירת ניסיון הן כשחקן והן כמאמן ברמות הגבוהות: בנבחרת אוקראינה, בליגת האלופות וגם על הקווים בליגה האוקראינית. כעת, הוא בונה את שמו בישראל ומבין מדוע הוא לא מוכר לחובבי הכדורגל הישראלי.
גרנובסקי בן ה-49 התחבר למאמן מכבי הרצליה, אלעד בראון, ועבד עימו במספר מועדונים, כאשר באופן כללי, עבר בהפועל איכסאל, נוף הגליל, מ.ס רובי שפירא ובהמשך באום אל פאחם ובמכבי הרצליה. בחלק מהקבוצות עבד כעוזר, מאמן כושר או אנליסט.
אלעד בראון, התחבר עם גרנובסקי (אופיר מגדל)רק כעת הוא זוכה להכרה כמאמן ראשי כאמור. עכשיו זה הזמן שלו לדבר: בראיון ראשון בישראל, למדור “לאומית במוקד”, הוא עובר בתחנות חייו, מספר על האלמוניות בישראל ועל החיים בצל המלחמה באוקראינה, אלא שיותר מכל, מספר בגבורה על מה שלא דיבר עד כה: ההתמודדות עם מחלת הסרטן שמלווה אותו ביום-יום בשנה האחרונה.
אלכס, קיבלת את התפקיד אחרי דניאל אומנסקי, שהוא גם חבר שלך. איך זה היה להחליף אותו?
“אחרי ההפסד שבו ספגנו ארבעה שערים נגד כפר קאסם, היה לי דיבור עם ההנהלה והוחלט שאהיה המאמן. אני ודני נשארים חברים ומדברים כל יום. אולי עוד נעבוד ביחד, בסופו של דבר זה הכדורגל והכל טוב”.
דניאל אומנסקי, "אני ודני נשארים חברים" (חג'אג' רחאל)קיבלת את הקבוצה במצב לא טוב. לא פחדת מהתפקיד?
“אני לא מפחד מכדורגל. עבדתי בלא מעט קבוצות בחו”ל ולחלקן הגעתי כשהקבוצות היו בתחתית, אפילו במקום האחרון והלפני אחרון והצלחנו לטפס לאיזור המקום השישי והשביעי. זו לא הפעם הראשונה שאני צריך להגיע במצב כזה ויש לי ניסיון מה לעשות. אני לא מפחד מאתגרים. התפקיד? אני בן אדם שסובל מסרטן, ממה אני צריך לפחד עוד?”
מה השינוי שהבאת? הקבוצה תחתיך נראית טוב יותר…
“זה קשה להסביר, צריך להגיע לאימונים. קודם כל צריך לדבר עם השחקנים קצת אחרת, בעיקר עם השחקנים המנוסים. דבר שני, החלפתי את שיטות האימונים והתרגילים”.
חשבת שאתה בא לזמן מסוים, או שהאמנת וכיוונת להיות מאמן ראשי?
“האמת שלא חשבתי על כלום, אלא פשוט באתי לעבודה. הבנתי שבמועדון מחפשים מאמן, אבל עשיתי עבודה טובה. אם אני כבר הפכתי למאמן הזמני, אז בטח שיש לי מטרה לעלות ולהצליח ולהפוך למאמן הראשי”.
באת עם רזומה באוקראינה שם אתה איש מקצוע שמכירים, בישראל אתה צריך להוכיח את עצמך ולהתחיל סוג של מאפס?
“לא חשבתי שאבוא לארץ, כולם יכירו אותי ויגידו לי: ‘אלכס קח קבוצה’. יש הרבה מאמנים בארץ, אני בסופו של דבר עולה חדש ועבדתי פה קצת ושם קצת. בנוף הגליל מכירים אותי, בעפולה מכירים אותי וזהו. אלעד (בראון, ת.ח) לקח אותי איתו להרצליה, כי הוא מכיר אותי. לא נולדתי בארץ, לא התאמנתי בארץ. איך יכירו אותי? מי יכול לתת לי קבוצה? זו רק סיטואציה שבה הייתי כעוזר, הפכתי למאמן זמני, הם ראו שעשיתי עבודה טובה והמשיכו איתי”.
אלכסנדר גרנובסקי, "לא חשבתי שאבוא לארץ וכולם יכירו אותי" (באדיבות הפועל עפולה)אבל עכשיו אתה הולך בכל הכוח על להיות מאמן ראשי לגיטימי לפחות בליגה הלאומית?
“כן בטח”.
קשה להסתדר עם השפה?
“קודם כל שפת הכדורגל היא זהה בכל העולם. הם מבינים אותי ברמת התיאוריה והתרגילים ואם צריך יש דוברי רוסית שעוזרים לי”.
זה קשה אבל להיות אלמוני פה? אחרי כל מה שעשית פה?
“אין לי אגו. אני אוהב כדורגל וזה המקצוע שלי. גם עכשיו כשאני מדבר איתך אני נמצא באימון קבוצת הנוער. זה החיים שלי והאהבה הכי גדולה שלי”.
איך הגעת לישראל?
“לילד שלי הייתה בעיה בריאותית שעדיין מלווה אותו, אז עלינו ב-2011 כי ידענו שמערכת הבריאות בישראל מתקדמת יותר ויכולה לסייע לו יותר. מאז אני על הקו מישראל לחו”ל, אישתי נשארה פה. הילד שלי למד בבית ספר בעפולה, סיים אותו והיום הוא לומד רפואה בחו”ל. אישתי יהודייה: לפעמים היא איתי, לפעמים באוקראינה. זה הכדורגל, כולם עובדים ככה”.
היית גם שחקן טוב…
“שיחקתי נגד ריאל מדריד במדי ספרטק מוסקבה בשנת 2000, היו לי גם שלוש הופעות בנבחרת אוקראינה תחת ואלרי לובאנובסקי האגדי. היו סביבי שחקנים כמו אנדריי שבצ’נקו ועוד כמה כוכבים. אם הייתי שחקן טוב? הייתי שחקן, שיחקתי הרבה, לא יודע אם טוב. שיחקתי גם בקבוצות כמו סלביה פראג ועוד כמה באוקראינה כמו מטאליסט חארקוב וצ’רנומורץ אודסה”.
אנדריי שבצ'נקו (IMAGO)מה השיא של הקריירה? מה היה הרגע הכי גדול?
“היה לנו משחק נגד באיירן מינכן נגד שחקנים כמו מהמט שול, שיחקנו נגד פארמה עם קרספו, בופון, תוראם ובאג’יו. יש לי רגעים שאקח איתי ואזכור לאורך כל החיים”.
אז מתי חזרת לישראל בפעם האחרונה?
“בשנה שעברה. סיימתי חוזה באוקראינה במדי צ’רקאסי והם הביאו צוות ספרדי”.
יש לך עוד משפחה באוקראינה?
“בוודאי: ההורים שלי, אח שלי והחברים שלי. איך הם מסתדרים עם המלחמה? מה לעשות, אלו החיים, גם פה זה קורה. גם אני הייתי בתקופה לא פשוטה שם בזמן המלחמה: כל יום 800 טילים, 50 רקטות. זו מלחמה גדולה ולא פשוטה. אין מים, הרבה אנשים נפטרים כולל שחקני כדורגל שגויסו לצבא”.
איך אתה שומר על קשר עם ההורים?
“עכשיו זו פחות בעיה, כי יש את הטלפון. כשאני שיחקתי בסלביה פראג ב-2005 עוד לא היה טלפון. היום הם נמצאים באודסה, שהוא איזור יותר בטוח. כשיש מלחמה, אי אפשר לדעת מה יהיה, אבל ברוך השם הכול בסדר”.
המלחמה האמיתית של גרנובסקי, מתקיימת בשנה האחרונה והיא לא קשורה לצבאות או לכדורגל. “האמת שממש לאחרונה עברה בדיוק שנה מאז שגיליתי את המחלה, ב-16.10.24. הייתי מסיים אימונים, מרגיש עייפות. הלכתי לרופא, עשינו בדיקות ואז גילו לי את המחלה”.
אלכסנדר גרנובסקי, מתמודד עם מחלת הסרטן (באדיבות הפועל עפולה)איזה סוג מחלה זו?
“זו מחלה מיוחדת, לא בדיוק רגילה, אפילו נדירה. זה סרטן, אבל לא גידול במקום אחד וזהו. היום הגוש נמצא בין הריאות”.
איך הגבת ששמעת על זה בפעם הראשונה?
“קשה להסביר. הייתי בשוק, שאלתי איך זה יכול להיות כי אני בן אדם בריא. חשבתי שזה שטויות ושהכול יהיה בסדר, אבל אחרי יומיים של בדיקות הבנתי שיש בעיה גדולה. בשבוע הראשון הייתי בלחץ, אבל המשכנו הלאה. המשפחה שלי קיבלה את זה מאוד קשה, אבל אני ידעתי להתעשת ולטפל בעצמי”.
אז איך אתה עובר את זה היום?
“קודם כל אני מרגיש טוב. אני עושה טיפולים עד עכשיו פעם בשלושה שבועות וזה לא בדיוק מפריע לי ביום-יום. אין לי יותר מדי זמן לחשוב על זה למזלי, אני משדר לעצמי שאני צריך להיות בריא כל הזמן כדי לעבוד ולכן אני פחות מרגיש. יש אנשים שזה קשה עבורם, אני אומר ברוך השם ומתגבר. מה שמחזיק אותי זה דווקא הכדורגל”.
מתי הרופאים אומרים שזה יעבור?
“זאת שאלה מצוינת, רק אלוהים יודע. ברור שזו מחלה מסוכנת, אבל צריך להמשיך לחיות איתה. הרופאים אמרו לי שכן יהיה בסדר, אבל הכדורגל מבריא אותי. לשבת בבית החולים או בבית? זה רק יחליש לי את הגוף. באמצעות הכדורגל אני רק מתחזק”.
נתקלת בשאלות על זה?
“האמת שאף אחד לא מדבר איתי על זה. יודעים על זה, אבל לא שואלים יותר מדי. אני מבחינתי אותו בן אדם, אבל עם פחות שיער בראש ופחות גבות ואני צריך ללכת עם כובע. בסופו של דבר, יש עוד הרבה אנשים שמתמודדים עם המחלה הזאת”.
אלכסנדר גרנובסקי, "מתי זה יעבור? רק אלוהים יודע" (באדיבות הפועל עפולה)מה אתה מרגיש היום: יותר ישראלי או יותר אוקראיני?
“אני חושב שחצי חצי. אם היית שואל אותי את זה לפני שנתיים, הייתי אומר שאני יותר אוקראיני. אבל היום? אני מרגיש יותר ישראלי”.
מה החלום שלך? המטרה הבאה?
“המטרה הבאה היא לצבור נקודות (צוחק). אני רוצה להישאר בעפולה ולהשאיר את הקבוצה בליגה. אני קודם כל רוצה לחיות, להיות בריא ולעבור את המחלה. אני לא מסתכל יותר מדי קדימה”.
אז אם מסתכלים למשחק הקרוב, אתה פוגש את מכבי פ”ת, הקבוצה הטובה בליגה שכבשה שתי שישיות בשלושה משחקים. זה חתיכת אתגר…
“אז אני יכול להגיד שאני לא רוצה לשחק? אמרתי לשחקנים שבסופו של דבר עולים 11 שחקנים מול 11 שחקנים ובתחילת המשחק מתחילים מ-0:0. ראינו וידאו, עובדים על תרגילים ונהיה מוכנים למשחק”.