הריצה המופלאה במרתון באליפות אירופה אתמול (ראשון) הייתה היסטורית הביאה לאתלטיקה הישראלית חמש מדליות - מדליית זהב קבוצתית לגברים, מדליית כסף קבוצתית לנשים, וכמובן גם מדליית כסף לגשאו איילה, מדליית ארד למארו טפרי, ובנוסף דרמה גדולה בין שתי ישראליות שהסתיימה במדליית הארד של לונה סלפטר. אלא שמאחורי זה עמד מבצע מורכב ומחושב של איגוד האתלטיקה שהוכיח את עצמו.
הריצה של נבחרת הגברים הייתה האיכותית מכולן והראתה את החוזק של נבחרת המרתוניסטים בכחול-לבן. לריצה היו שותפים שישה נציגים, אך שלושה מהם סיימו בין המובילים במאבק אדיר על המקומות בפודיום. ביחד, הם הביאו את מדליית הזהב הקבוצתית בריצה ל-42.2 הקילומטרים והוכיחו כי ישראל היא הנבחרת החזקה ביבשת בתחום הזה. זו הפעם השנייה ברציפות שזה קורה.
וכן, זה הזכיר את מה שקרה באליפות אירופה 2022, לא רק בגלל ההישג הקבוצתי. במינכן לפני כשלוש שנים, ממש במטרים האחרונים הגרמני ריצ’רד רינגר הגרמני עקף את מארו טפרי בדרך למדליית הזהב האישית, והפעם בבריסל האיטלקי איליאס אוואני עקף את גשאו איילה בדרך למקום הראשון. בסיום, טפרי ואיילה צחקו: “התחלפנו בתפקידים”. גם במשלחת חייכו: “במינכן מארו טפרי סיים עם מדליית הכסף כשעקפו אותו בסוף וגשאו איילה עם הארד, ועכשיו גשאו איילה סיים שני אחרי שעקפו אותו ומארו טפרי שלישי. העיקר שבשני המקרים היה לנו זהב קבוצתי”.
מארו טפרי וגשאו איילה עם המדליות (איגוד האתלטיקה)מארו טפרי כמעט ולא הגיע לתחרות הזו. לפני כשבועיים אשתו, סלאמוויט ביולין-טפרי, ילדה בת שנייה. מארו לא רצה לעזוב אותה לבד בבית, במיוחד כאשר יש לזוג עוד ילדה בת שנה ושלושה חודשים. לפי התוכניות, המרתוניסט המוביל היה אמור להישאר מחוץ לסגל, אבל באגודת מכבי תל אביב ובאיגוד האתלטיקה חשבו על פתרון יצירתי כדי שיוכל לצאת לאליפות. הם הביאו את אמא של אשתו סלאמוויט במיוחד מחו”ל לישראל, כך שהסבתא ליוותה אותה בלידה וגם עזרה לה בבית בהיעדרו.
זה היה מבצע מיוחד שזכה לשם קוד “מבצע סבתא”, בהומור כמובן. האיגוד שילם את ההוצאות הכרוכות בשהות שלה בארץ, אחרי מאמץ רב שהשקיעו בהשגת אשרת כניסה עבורה. במקביל, במכבי תל אביב הבהירו למשפחה כי ימשיכו לתמוך כלכלית בסלמאוויט בתקופת ההחלמה מהלידה, כפי שעשו בשנתיים האחרונות.
“לא הייתי אמור להיות בתחרות הזו בכלל”, הודה מארו טפרי. “אשתי ילדה לפני כשבועיים. זה לא פשוט להיות אחרי לידה, לכן רציתי להישאר בארץ ולעזור לה במה שאפשר. גם הבת הגדולה שלי עוד זקוקה לעזרה ואני מטפל בה. בכל התקופה האחרונה גם לא עשיתי אימונים מסודרים, בקושי הגעתי ל-100 קילומטר בשבוע כי רק מתי שהייתה לי אפשרות יצאתי קצת לרוץ, אז לא חשבתי שאצא לתחרות בבלגיה. כולם ביקשו שאגיע לעזור לנבחרת, אמרו לי ‘רק תבוא להשלים את הנבחרת ותעשה מה שאתה יכול’. הרגשתי שאני חייב להיות שם בשביל הנבחרת, בשביל המדינה, בשביל הדגל. רצינו לשמור על התואר שלנו ממינכן ולהישאר אלופי אירופה. אני שמח שזה עבד, למרות שהם היו יכולים להסתדר גם בלעדיי”.
"לא הייתי אמור להיות בתחרות". טפרי (איגוד האתלטיקה)מלבד התחרות הקבוצתית, זה הסתיים גם במקום על הפודיום עם מדליה אישית של טפרי, עד כדי כך הוא אתלט גדול. “הייתי מופתע מעצמי”, ציין מדליסט הארד הטרי. “אחרי 23 הקילומטרים הראשונים מתוך ה-42.2 של הריצה היה לי קשה. התנתקתי מכל הסביבה והמשכתי לרוץ, ולשמחתי הגוף שלי החזיק עד הסוף. ‘צריך לשמור על התואר שלנו ממינכן’, זה כל מה שעבר לי בראש. ידעתי שהחברים שלי חזקים ובכושר טוב, אבל גם חשבתי שאולי הם יצטרכו אותי אז המשכתי״.
לדבריו של טפרי, ״ההישג הזה יותר גדול ממינכן 2022, כי בבלגיה היו עד הסוף ארבעה ישראלים מקדימה, שזה לא מובן מאליו. המטרה הייתה ללכת על המדליה הקבוצתית ולא לחשוב על הישג אישי, אבל בסוף גם המטרה האישית הייתה חשובה כמובן, הרי לא באתי להעביר את הזמן. לכן אני מרוצה ממה שעשיתי וממה שהשגנו, גם אם זה היה במינימום הכנה לתחרות מצידי”.
גם סגן אלוף אירופה הטרי, גשאו איילה, היה מרוצה: “בסיום היה לי עם האיטלקי את מה שהיה לו עם הגרמני. בפעם הבאה ננצח גם את היריב הזה שירצה לקחת את מדליית הזהב האישית. האמת שניסינו לנטרל את האיטלקי, רצנו סביבו וניסינו לעזור אחד לשני כדי להישאר ביחד כמה שאפשר. כנבחרת, חשוב לסחוב אחד את השני. היו כאלה שכמעט נשברו. עד הקילומטר ה-25 היינו חמישה ישראלים בטופ 7, שזה עוצמתי. רצינו להביא זהב לעם ישראל והצלחנו. אנחנו רוצים להקדיש את המדליה הקבוצתית לכל עם ישראל, לחיילים שנמצאים מעבר לגבולות ולחטופים שיחזרו במהרה הביתה. אם זה העלה למישהו איזה חיוך, עשינו את שלנו”.
פודיום הגברים במרתון (איגוד האתלטיקה)במהלך הריצה היו לא מעט דגלים ומפגני תמיכה בפלסטינים, בעקבות המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר ממתקפת ארגון הטרור חמאס על היישובים הישראלים בעוטף עזה. למרות זאת, המרתוניסטים הישראלים לא התרגשו, להיפך. “במהלך הריצה היו לא מעט דגלי פלסטין, אבל היינו שם בתחושת שליחות”, שיתף מארו טפרי. “זה אירוע מיוחד לרוץ בו. בתקופה כל כך רגישה למדינה שלנו, לייצג אותה בגאווה ולרוץ ברחובות עם דגלי ישראל מול אנשים שלא סובלים אותנו? זה רק דירבן אותנו. גם בטקס הסיום, כשהשמיעו את התקווה, היו הרבה דגלים כאלה ברקע, אבל השוטרים והמאבטחים היו איתנו, אז לא חששנו. היינו גאים לעמוד מולם״.
גשאו איילה סיים גם עם מדליית הכסף, כאמור, והוא עדיין מתרגל לתואר החדש כסגן אלוף אירופה: “זה מדהים שסיימתי במקום השני. בהתחלה היה לי קשה בגלל מזג האוויר, עד לקילומטר ה-16 בקושי הצלחתי לרוץ כי היה טפטוף והיה קר מאוד ככה שהגוף שלי לא התחמם ורעדתי, אבל אחר כך נכנסתי לעניינים. ככל שהריצה התפתחה ראיתי שהקצב שלי הוא בסדר. בהתחלה הראש שלי היה עסוק בניסיון לא להתנתק מהקבוצה המובילה, כשהרגשתי טוב אמרתי ‘יאללה אני רץ קדימה’. אחרי דבר כזה, אתה מבין שהשמיים הם הגבול״.
“המדליה הייתה מונחת על השולחן”
גם נבחרת הנשים זכתה למחמאות לאחר שזכתה במדליית הכסף הקבוצתית. הצוותים המקצועיים באיגוד הישראלי כיוונו לזה והבינו שזה אפשרי ככל שהתקרב מועד התחרות. לתחרות הגיעו לונה סלפטר ומאור טיורי, שייצגו את ישראל במשחקים האולימפיים האחרונים, אך הישג קבוצתי נספר לפי התוצאות של שלוש רצות מכל מדינה. באיגוד זיהו כי לפני התחרות רק שתי נבחרות שלחו שלוש נציגות ומעלה לבריסל, כך שידעו שהסיכוי לסיים עם מדליה קבוצתית הוא די ודאי. כל מה שהיה דרוש זה רק לגייס מרתוניסטית שלישית שתדע לחצות את קו הסיום - והמדליה תגיע.
לפני כשבועיים, הלן וולפסון הייתה בדרך למטוס ארצה אחרי חופשת סקי כשהטלפון צלצל: “בדיוק שבוע לפני הנסיעה קיבלתי טלפון מהמנהל ההישגי, איתי מגידי. הייתי בדרך חזרה מחופשת סקי והוא אמר לי ׳את חושבת שתוכלי לרוץ מרתון באליפות אירופה? יש לי הזמנה בשבילך להשתתף בתחרות עם הנבחרת’. המדליה הייתה מונחת על השולחן ורצו רק לקחת אותה. כמובן שאמרתי כן, למרות שלא התאמנתי בכלל למרתון ולא עשיתי אפילו תחרויות בריצות ארוכות. בדרך כלל אני צריכה ארבע חודשים כדי להתאמן לריצה כזאת ארוכה, אבל הרגשתי מדהים. גם סיימתי עם מדליה וגם עם שיא אישי במרתון. זה כמו חלום”.
לונה סלפטר עם המדליה (איגוד האתלטיקה)הלן וולפסון, בת 35 מחיפה, אמא לשני ילדים בני שבע וארבע שעובדת בהייטק בתחום המכשור רפואי, בדרך כלל רצה להנאתה ומשלבת את האימונים אחרי העבודה. היא הגיעה מריצות לטווחים בינוניים, אחרי שבגיל 18 הייתה אלופת ישראל לריצות הרים ולמרחק של 1,500 מטר. לפני כ-17 שנה הייתה באליפות אירופה לריצות הרים, אך בהמשך פנתה ללימודים ויצאה מהאוניברסיטה עם שלושה תארים. ליתר דיוק, שלושה תארים ושני ילדים. דווקא בשנים האחרונות היא חזרה קצת לאתלטיקה, במיוחד בשנה האחרונה כאשר הכריזה כי הוא רוצה למצות את הפוטנציאל שלה עד תום.
במובן מסוים, וולפסון חיכתה לטלפון הזה שיקרא לה לדגל כדי לזכות בהישג היסטורי. “זו הייתה חוויה עצומה וגאווה להניף את הדגל ולהביא כבוד בימים קשים כאלה. הדרישות ממני היו ‘רק תסיימי את הריצה’, אבל אני מרוצה כי עשיתי שיא אישי במסלול לא פשוט. אני גאה בזה ששלושתנו זכינו במדליה קבוצתית ראשונה”, הוסיפה האתלטית הוותיקה.
וולפסון סיימה במקום ה-17, שזה מכובד יחסית, אבל הדרמה הגדולה התחוללה בין שתי המובילות הישראליות. בדקות הסיום, מאור טיורי צמצמה את הפער מלונה סלפטר שהופיעה עם פציעה בגב והתקשתה בבריסל. במטרים האחרונים, טיורי ניסתה ללכת על כל הקופה ולזכות במדליית הארד, אך לונה זיהתה אותה והקדימה אותה ממש במעט בחציית קו הסיום. טיורי סיימה רביעית ומחוץ לפודיום בתחרות האישית, אך ביחד הן זכו כאמור במדליה הקבוצתית הראשונה לנשים במרתון.
איזה פינאלה. לונה סלפטר ומאור טיורי (מערכת ONE)מאור טיורי, שרשמה הופעה גדולה בתחרות, סיפרה: “יצאתי מאליפות אירופה ברגשות מעורבים, קצת עם שברון לב וקצת עם שמחה. במטרים האחרונים עבר לי בראש שהמקום השלישי בהישג יד, אז נתתי ספרינט וכמעט שהצלחתי להשיג אותו. המאבק עם לונה על מדליית הארד? זה לא משהו שחשבתי שיקרה ואפילו לא דמיינתי שזה משהו שיכול לעלות בדעתי, אבל בסופו של דבר אם אני מסתכלת על זה בצורה פחות רגשית - זו מיקום השיא שלי בתחרות בינלאומית. בחיים לא הייתי כל כך קרובה לפודיום בתחרות כזאת גדולה, כך שהמקום הרביעי הזה זה נותן לי יותר מוטיבציה להמשך ומוכיח לי לי שהכל אפשרי. אני עובדת עם המאמן דן סלפטר ומרגישה במקום הנכון ב-200%, עם שיאים אישיים כמעט בכל המרחקים, ככה שיש התקדמות”.
למרות המאבק ביניהן בסוף, טיורי בירכה את מדליסטית הארד הטרייה: “מגיע מזל טוב ללונה על המקום השלישי”. כמה דקות לאחר התחרות, הן הופיעו ביחד על הפודיום הקבוצתי והיה פרגון: “המדליה הקבוצתית הייתה מרגשת. זה היה מאוד מרגש לעמוד על הפודיום באליפות אירופה, במיוחד בתור נבחרת. תמיד היינו רק אני ולונה, אף פעם לא התחרינו כקבוצה, כך שזה היה מאוד מרגש לעשות דבר כזה. זה הישג היסטורי, מקום שני לנבחרת הנשים זה ממש אירוע משמח. מגיע כל הכבוד גם להלן, שנקראה למשימה בדקה ה-90 ומגיע לה שאפו ענק”.
מאמן הריצות הארוכות, דן סלפטר, סיכם יום גדול: “נבחרת הגברים זכתה בהישג קבוצתי יפה, במידה מסויימת כמצופה ממנה, והיא הצליחה לשמור על התואר ממינכן, בעבודה, עזרה ותמיכה קבוצתית לאורך הריצה. מארו טפרי, בהכנה מאוד חלקית, הפסיד כשלושה שבועות של אימונים והתאמן בארץ לאורך כל התקופה האחרונה עקב סיבות משפחתיות, כך שההישג שלו עם הזכייה במדליית ארד הוא יוצא מן הכלל לאור הנסיבות, והוא מוכיח כמה נוכחותו בנבחרת דוחפת קדימה את כולם”.
נבחרת הגברים במרתון על הפודיום (איגוד האתלטיקה)דן סלפטר ציין בנוגע לתחרות בנשים: “לונה בתקופה פושרת באימונים, אך בכל זאת נתנה את כל שיכלה וזה הספיק לארד. מאור ממשיכה בהתקדמות שלה, שיפרה העונה שיאים אישיים ורצה ריצה שקולה ומתוכננת היטב. ההישג הבינלאומי הכי טוב שלה מעיד שהיא בשיאה”.
"זה מראה שישראל מעצמת אתלטיקה"