הסנסציה שהרסה לפ.ס.ז' עלולה להיעלם מהמפה

אחד מסיפורי ההתרסקות הגדולים ביותר בחמש הליגות הבכירות שייך העונה למונפלייה. הקבוצה מדרום צרפת הפסידה אתמול (ראשון) 2:0 לאנז’ה ומעשית סיימה את דרכה בליגה הראשונה, כשבמחזור הבא היא תתארח בוולודרום מול אולימפיק מארסיי ושם צפויה להיפרד רשמית, כשעוד יישארו ארבעה מחזורים עד לסיום העונה. האלופה המרגשת מ-2012 צנחה לשפל היסטורי.

הכיוון היה ברור כבר מזמן, ההפסד אתמול היה העשירי ברציפות, כשבכל הרצף מונפלייה כבשה רק שער אחד ובאמצע גם רשמה ערב משפיל בו פיגרה 2:0 מול עשרה שחקנים של סנט אטיין והאוהדים הזועמים פוצצו את המשחק עם השלכת אבוקות ורימוני עשן לכר הדשא. אחרי 16 עונות רצופות בליגה הבכירה, בהן היא הפכה לחלק בלתי נפרד מנוף הכדורגל בצרפת, מונפלייה התרסקה.

מונפלייה מעולם לא הייתה מועדון גדול בכדורגל הצרפתי, למרות שזכתה בגביע לפני כ-100 שנה. היא נחשבה לקבוצת ‘יו-יו’ טיפוסית, במשך עשרות שנים נעה בין הליגה הראשונה והשנייה, עד שגורלה השתנה לחלוטין באמצע שנות ה-70. איש העסקים המקומי, לואי ניקולין, רכש את המועדון כשהיה בליגה הרביעית והפיח בה רוח חיים. היא עלתה לליגה הראשונה ואומנם מיד ירדה, אבל ניקולין לא הרים ידיים, בנה בסיס בריא והקבוצה חזרה ב-1987 והדהימה.

שחקני מונפלייה תופסים את הראש (רויטרס)

היא תפסה את המקום השלישי בטבלה וצימחה דור שכל אירופה התאהבה בו. בהגנה כיכב ז’וליו סזאר הברזילאי (הבלם, לא השוער) שבהמשך שיחק ביובנטוס ובורוסיה דורטמונד, רוז’ה מילה הקמרוני האגדי זרח בהתקפה ובהמשך הוחלף בלורן בלאן, באותם ימים חלוץ מבטיח שצמח במחלקת הנוער. בהמשך הצטרפו גם קרלוס ולדרמה הקולומביאני, ונסן גארין ואף אריק קנטונה הצעיר.

הדור הזה הביא למונפלייה את הגביע בשנת 1989, בלאן היה הכובש המצטיין וניקולין, אחרי 15 שנים כבעלים, סוף סוף חגג את התואר הראשון שלו במועדון. תור הזהב ההוא הפך את ניקולין לאחת הדמויות השנויות במחלוקת בכדורגל הצרפתי. הוא לא שקל מילים כשדיבר על היריבים שלו ולעתים קרובות אף נענש. הלשון הארוכה שלו מנעה ממונפלייה להמשיך את הצמיחה, היא שקעה במרכז הטבלה ובהמשך חזרה לליגה השנייה, שם היא בילתה מספר שנים.

אבל אז הגיע תור הזהב השני. מונפלייה חזרה לליגה הראשונה ב-2009 ובתוך זמן קצר יצרה את אחת הסנסציות הגדולות שידע הכדורגל. בקיץ 2011 הכדורגל הצרפתי חווה רעידת אדמה אמיתית שמשפיעה עליו עד היום כשהקטארים רכשו את פאריס סן ז’רמן. הם מיד ביצעו שורת החתמות עם שמות כמו בלז מטווידי, טיאגו מוטה, אלכס, חאבייר פסטורה ועוד. אבל מולם עמדה סינדרלה.

שחקני מונפלייה מול הגלאקטיקוס הראשון של פאריס סן ז'רמן (רויטרס)

כל צרפת החזיקה אצבעות לליון, מארסיי, בורדו או ליל שתהרוס ל”עשירים” את החלומות, אלא שאף אחד לא האמין שדווקא מונפלייה תהיה זו שתהרוס לקטאר את הופעת הבכורה בליגה. בהובלת המאמן רנה ז’יראר מונפלייה דורגה במקום ה-14 בעונה שלפני כן ובקיץ הבעלים ניקולין לא התפרע וביצע רכש אחד בלבד, כשהחתים את המגן השמאלי אנרי בדימו תמורת שני מיליון אירו. רמי קאבלה, באותם ימים קשר צעיר ומבטיח, חזר מעונת השאלה בליגה השנייה.

הקבוצה ניצחה בשלושת המשחקים הראשונים אבל נראתה כמו להיט קיץ חולף. במחזור השמיני היא החזיקה בפסגה אבל הובסה 3:0 לפ.ס.ז’, אלא שבמקום ירידה צפויה הגיעה צמיחה מטאורית. מונפלייה נצמדה לפ.ס.ז’ וככל שהתקדמה העונה התחילו להתייחס אליה ברצינות. בחוד כיכב אוליבייה ז’ירו, יונס בלהנדה ניהל את ההתקפה ובהגנה בלטו הקפטן יאנגה אמביבה ואילטון הברזילאי. על הספסל חיכה קאבלה שנכנס פעם אחר פעם כמחליף ותרם את חלקו.

מונפלייה לא איבדה את האוויר, להפך. בחלק השני של העונה היא תפסה מחדש את הפסגה והשיגה 2:2 בקרב הישיר בפארק דה פראנס. הדיבורים על אליפות כבר התחילו להתרוצץ וניקולין אף הבטיח להסתפר כמו חלוץ פ.ס.ז’, ז’רמי מנז, אם יזכה בתואר. הקבוצה עוד חוותה משבר ואיבדה את הפסגה לזמן קצר, אבל זה לא הרתיע אותה והיא הגיעה למחזור האחרון כשהיא תלויה בעצמה.

לואי ניקולין עם התספורת המיוחדת והמאמן רנה ז'יראר (רויטרס)

במשך 20 דקות פ.ס.ז’ עוד הייתה אלופה בזמן שמונפלייה פיגרה מול אוזר, אבל ג’ון אוטאקה השלים מהפך עם צמד והכתיר את הקבוצה לאלופת צרפת. ניקולין מילא את ההבטחה והסתפר כמו מנז, ז’ירו זכה להכרה בינלאומית וזומן לנבחרת צרפת בשורותיה הפך לימים למלך השערים ומונפלייה הצנועה, עם הצבע הכתום שמזוהה עם הדרום, הפכה לסיפור הכי גדול בצרפת ובאירופה כולה.

הקסם מעולם לא שוחזר. פ.ס.ז’ השתלטה כצפוי על הכדורגל הצרפתי וזכתה מאז ב-11 אליפויות ב-13 עונות. ניקולין עצמו מת מהתקף לב ב-2017 והוריש את המועדון לבנו, לורן, תחתיו מונפלייה שקעה לאט לאט. עם 15 נקודות ב-29 מחזורים, משבר פיננסי שהעמיק על רקע משבר זכויות השידור בליגה ופיאסקו בלתי נגמר מחוץ למגרש, הקבוצה התמוטטה. “הצענו לבנקים לקחת את בעלות המועדון, אנחנו לא יכולים להמשיך ככה”, אף הצהיר ניקולין לאחרונה.

במחזור הקרוב מונפלייה תגיע למארסיי לדרבי שיחרוץ את גורלה אחרי 16 שנים ובעוד לואי ניקולין היה חי היינו יכולים להיות בטוחים שהיא עוד תחזור לצמרת, אבל בהיעדרו העתיד נראה שחור מתמיד. עבורנו, מונפלייה תמיד תישאר זיכרון נחמד מדור שזעזע את אירופה, הקבוצה שגילתה לנו את ז’ירו הגדול, נשיא בלתי נשכח וצבע כתום שיהיה חסר מאוד בכדורגל הצרפתי. לכו תדעו עד מתי.