גמר ליגת האלופות תמיד היה משחק תחרותי. תמיד. עד אתמול (שבת). פאריס סן ז'רמן רמסה את אינטר 0:5 בערב הזוי וחסר תקדים. זו לא רק הייתה התוצאה הגבוהה ביותר בתולדות המפעל, כולל בגרסתו הקודמת כגביע האלופות. זה היה משחק חד צדדי באופן גרוטסקי ואבסורדי. היום תפגוש באזל בגמר הגביע השווייצרי את ביל-ביין מהליגה השלישית, בה רוב השחקנים הם חובבים. ואולם, אפילו ההתמודדות הזו עשויה להיות צמודה יותר בהשוואה למה שהתרחש אתמול באליאנץ ארנה.
וזה היה בלתי צפוי. סן ז'רמן אמנם נתפסה כפייבוריטית, אבל אינטר הייתה אנדרדוג בפער גדול יותר גם לפני שנתיים מול מנצ'סטר סיטי, ונתנה פייט נפלא. היא אף הייתה טובה יותר ברוב הדקות, ושחקניה הרגישו מתוסכלים ומקופחים אחרי שהפסידו 1:0. הפעם השחורים-כחולים לא רשאים לחוש אפילו אכזבה. הם הוכו בצורה כה מבישה ומביכה, שיש מקום להתחרט בדיעבד על הניצחון המפואר בחצי הגמר. עדיף היה להיות מודחים בידי ברצלונה על חודו של שער מאשר לספוג השפלה קטסטרופלית כל כך אמש. לא כוחות זה אנדרסטייטמנט. אינטר לא הייתה קיימת. היא לא היתה רלוונטית אפילו לשנייה.
היו כבר תוצאות גבוהות בגמרים של ליגת האלופות, אולם הקבוצות המובסות עדיין יצאו מהם עם לא מעט כבוד. ריאל מדריד גברה 1:4 על יובנטוס ב-2017, אבל זה היה 1:1 בהפסקה, מריו מנדז'וקיץ' הבקיע את השער היפה במשחק לזכות הגברת הזקנה, והעסק הוכרע רק באמצע המחצית השנייה כאשר קאסמירו וכריסטיאנו רונאלדו הרשיתו בהפרש של דקות. פורטו גברה על מונאקו 0:3 ב-2004, אבל השער הראשון הגיע בדקה ה-39, והשני בדקה ה-71. עד אז, החבורה של דידייה דשאן שמרה על תקווה אמיתית מול הקבוצה של ז'וזה מוריניו.
התסריט היה דומה מאוד כאשר ריאל הביסה את ולנסיה 0:3 ב-2000. גם אז השער הראשון של פרננדו מוריינטס הובקע בדקה ה-39, והשני של סטיב מקמנמן באמצע המחצית השנייה. אפילו כאשר מילאן הדהימה את קבוצת החלומות של יוהאן קרויף 0:4 ב-1994, לברצלונה היו לא מעט הזדמנויות טובות. היא ספגה מהלומה עצומה, אבל בכל זאת נלחמה עד שלב מסוים.
שחקני פ.ס.ז' חוגגים עם הגביע (רדאד ג'בארה)מתי חשבנו שהגמר הוכרע במחצית הראשונה? רק כאשר מילאן הובילה 0:3 על ליברפול ב-2005. זה הרגיש כמו מפגש בין שתי קבוצות ברמה שונה לגמרי באיסטנבול. כולם יודעים איך זה נגמר. ואולי לאוהדי אינטר הייתה ציפייה שמשהו כזה עשוי אולי לקרות אתמול, בחלוף 20 שנה בדיוק. הם התבדו, כי המחצית השנייה הייתה גרועה אפילו יותר מבחינתם. וכדי להיזכר באמת בגמר שהפך בחלקו הגדול לגרבאג' טיים כמו אתמול, צריך להרחיק עד 1989 כאשר מילאן השתעשעה נגד סטיאווה בוקרשט עם 0:4. רוד חוליט ומרקו ואן באסטן כבשו צמדים בקאמפ נואו עד הדקה ה-46, והיה לרומנים מזל שזה לא האמיר למימדים אסטרונומיים. אלא שזה היה עידן אחר לגמרי, וכל שחקני סטיאווה היו מקומיים בעידן קומוניסטי. ניקולאה צ'אושסקו הוצא להורג חצי שנה מאוחר יותר. אינטר הנוכחית ממש לא הייתה אמורה להידמות לסטיאווה.
למה זה קרה? לאינטר לא היו בעיות כלשהן מבחינת הסגל. למעשה, לשתי הקבוצות לא היו פצועים או מושעים, והן עלו בהרכבים האופטימליים. סימונה אינזאגי בחר בדיוק את המערך שגבר על באיירן מינכן ברבע הגמר ועל ברצלונה בחצי הגמר. עייפות עלולה להעניק הסבר חלקי, כי אינטר היא הקבוצה המבוגרת ביותר במפעל, ובחודשים האחרונים הותשה בשלוש חזיתות, רק כדי להישאר בידיים ריקות ללא כל תואר בסופו של דבר. ובכל זאת, זה לא תירוץ אמיתי. במחזור האחרון בליגה שלח אינזאגי הרכב משני שניצח בקומו. שבועיים חלפו מאז הדרמה מול לאציו שגנזה מנראזורי את האליפות. היה מספיק זמן כדי להתאושש פיזית ומנטלית, ולהתכונן למשחק החשוב של העונה. זה ממש לא הצליח.
שחקני אינטר מרוסקים (רויטרס)אולי צריך להתמקד דווקא בסן ז'רמן? היו הופעות דומיננטיות בגמרים, אבל זה היה מעל ומעבר לכל התחזיות – וכאן יש להעניק קרדיט למאמן. לואיס אנריקה הוא האדריכל האולטימטיבי של הזכייה הזו. הוא קיבל את התפקיד לפני שנתיים, ועונה אחת הלכה על מאבקים מתישים עם קיליאן אמבפה – אם כי גם אז העפילה הקבוצה לחצי גמר ליגת האלופות. העונה הוא בנה את הסגנון החדש בהדרגה, והעסק הלך והשתכלל עד שהגיע לשיאו בערב המכונן במינכן. התברר כי לא צריך כוכבי על עם אגו נפוח כדי לזכות בצ'מפיונס. דרוש תלכיד של שחקנים מצוינים שמוכנים לעבוד זה למען זה ולהשלים זה את זה, בסיוע המנטור שמוציא מהם את המיטב.
כדאי לזכור כיצד העונה הזו החלה. ההגרלה של סן ז'רמן בשלב הליגה החדש של המפעל הייתה הקשה מכולן – ניתן אפילו לכנותה אכזרית. היא קיבלה יריבות קשות מכל הדרגים, והפתיחה הייתה בעייתית בלשון המעטה. הפסד מול ארסנל, תיקו ביתי מול איינדהובן, הפסד ביתי דרמטי לאתלטיקו מדריד בזמן פציעות, הפסד גם לבאיירן באליאנץ ארנה שם ספג אוסמן דמבלה כרטיס אדום מיותר. כל אלה העמידו את הקבוצה בסכנת הדחה מיידית, ובתחילת 2025 היא דורגה במקום ה-25 בטבלה. המפגש הקריטי היה מול מנצ'סטר סיטי, וכאשר נקלעה סן ז'רמן לפיגור 2:0 בתחילת המחצית השניה, היא הייתה עם רגל וחצי מחוץ לטורניר.
וכאן התברר כי בניגוד לעבר, יש לסן ז'רמן אופי. המון המון אופי. היא ביצעה קאמבק וניצחה את פפ גווארדיולה 2:4 כדי להימנע מפיאסקו. היא הייתה זקוקה לתיקו בשטוטגרט במחזור הסיום, אבל אפילו לא חשבה על כך והביסה את סגנית אלופת גרמניה 1:4. היא נתנה הצגה אדירה מול ליברפול שהסתיימה בהפסד ביתי 1:0, אבל לא נשברה, ניצחה באנפילד בזכות ועלתה בפנדלים. היא שרדה קאמבק עוצמתי של אסטון וילה בגומלין ברבע הגמר. היא השלימה ניצחון כפול חלק על ארסנל שרמסה בעצמה את ריאל מדריד של אמבפה. המומנטום הלך והתעצם, וכך גם האמונה העצמית של השחקנים הצעירים שמרכיבים קבוצה אטרקטיבית מאוד לצפייה.
אוסמן דמבלה (רויטרס)היא מהנה בגלל הנאמנות להתקפה, ובזכות החופש שמעניק לואיס אנריקה לחניכיו – יש בכך אלמנטים ברורים של טוטאל פוטבול. השלישייה הקדמית גמישה מאוד, ללא עמדות קבועות בפועל למרות שהן קיימות על הנייר. שלישיית הקישור גמישה מאוד גם היא, ללא קשר אחורי קלאסי, וגם ללא פליימייקר מובהק.
ויטיניה נמצא בכל מקום, וז'ואאו נבס יודע להיות במקום בו הוא לא נמצא בכל רגע נתון. שני המגנים מצטרפים להתקפות באופן קבוע, בלי להפקיר את המשימות ההגנתיות. הבלמים מכסים שטחים נרחבים, וכאן המקום להזכיר את שמו של וויליאן פאצ'ו. האקוואדורי בן ה-23 הוחתם בקיץ מאיינטרכט פרנקפורט, וכמעט ולא החסיר דקה בליגת האלופות – ועדיין כמעט ולא מדברים עליו. הוא כה יעיל בעבודתו, שהיא כלל לא מורגשת. באופן פרדוקסלי, זו מחמאה גדולה עבור בלם.
ז'ואאו נבש עם הגביע (רדאד ג'בארה)קל לראות את הכדורגל הטוטאלי הזה בשערים שהובקעו אתמול. דזירה דואה היה עקרונית קיצוני ימני, אבל את השער של אשרף חכימי הוא בישל במסירת רוחב משמאל, אחרי שקיבל כדור מושלם מ-ויטיניה. חכימי, שלא רצה לחגוג מול אוהדי האקסית ביציע, הגיח לרחבה באין מפריע לעמדת החלוץ המרכזי בדקה ה-12, למרות שהוא אמור להיות מגן. את השער השני הינדס עבור דואה במסירה מצוינת דמבלה, שנדד גם לעומק כסוג של תשע מדומה נסוג, אבל צץ לפרקים גם באגפים. בדרך לשער השלישי, אז השלים דואה צמד, הוא היה מעורב במהלך במסירת עקב אמנותית במרכז המגרש. הוא גם בישל את השער הרביעי לחביצ'ה קבראצחליה, שהיה נייד בעצמו ונהנה לחלוק את השטח עם דואה, וגם עם ברדלי בארקולה שהחליף אותו.
בנוסף, ביצעו החלוצים, ובראשם דמבלה, לחץ בלתי פוסק על מובילי הכדור של אינטר. הלחץ הזה מנע משחקני היריב אפשרויות לפתח התקפות, ובשלב מסוים שבר אותם לגמרי מנטלית, וניכר שהם איבדו את האמונה והרצון לשחק. הם רק המתינו לשריקת הסיום. שחקני סן ז'רמן הצעירים דווקא היו שמחים להמשיך לרקוד עוד קצת. אפילו סני מאיולו, בוגר אקדמיה שהיה אלמוני עד אתמול, הצטרף לחגיגה עם שער חמישי. המסמר האחרון הזה הזכיר את השער של ג'פרן במאניטה של ברצלונה על ריאל מדריד בקלאסיקו ב-29 בנובמבר 2010. מאיולו צריך לקוות שהשער הזה לא יהיה היחיד שיזכרו לו בקריירה, כפי שקרה לחלוץ שפרש בשנה שעברה.
סני מאיולו ושחקני פאריס סן ז'רמן בטירוף (רויטרס)אז כן, זו קבוצה שמציגה כדורגל מעולה, והיא זכתה בליגת האלופות בצדק – הן בהתחשב בדרך שעברה, והן כי ההצגה בגמר לא מותירה מקום לספק כלשהו. לואיס אנריקה ראוי לכל המחמאות, ודרך התמודדותו עם הטרגדיה האישית מעלה את המוניטין שלו ואת האמפתיה כלפיו עוד יותר. זה נכון, אבל כאשר מדברים על ההצלחה הספורטיבית של המועדון הזה, קריטי מאוד לא לשכוח שזו בדיוק המטרה של קטאר.
זו מהות ה-sportswashing. משטר אפל, שתומך בטרור ומנצל עובדים זרים שהופכים לעבדים, משפר את תדמיתו באמצעות כדורגל נאה. מצער לראות היום בתקשורת המערבית שבחים לקטארים על השינוי בגישה הניהולית בסן ז'רמן. זה מה שהם רוצים שיכתבו עליהם. זה אמור להיות מוקד תשומת הלב. הם נחמדים, הם יעילים, הם אוהבים כדורגל, הם נותנים את הבמה ללואיס אנריקה. העניין הוא כי כל זה משני כי הם מממנים טרור. חייבים לזכור זאת.
דמבלה ודואה לא בהכרח אשמים בכך, כי קשה לדרוש מכדורגלנים צעירים לבחור את קבוצותיהם משיקולים מוסריים, אבל לנו כאוהדים יש בחירה ברורה. אפשר ליהנות מהסגנון של סן ז'רמן, אפשר לומר שהיא אלופה ראויה, אבל במקביל לסלוד ממנה ולתעב את מה שהיא מייצגת. זה לא הכיוון אליו הכדורגל האירופי צריך ללכת, והזכייה הזו היא ציון דרך עגום מאוד עבור המשחק. השיא של סן ז'רמן הוא השפל של הכדורגל.
שחקני פ.ס.ז' בטירוף עם הקהל (IMAGO)