משחקי הגומלין ברבע גמר ליגת האלופות ביום שלישי בערב כאילו סידרו את הבמה לרמונטאדה של ריאל מדריד אתמול. אם דורטמונד מסוגלת להפוך את ההתמודדות מול ברצלונה למעניינת אחרי שהובסה 4:0 במשחק הראשון ואם אסטון וילה לא נכנעת גם כאשר היא מפגרת 5:1 מול פאריס סן ז'רמן בסיכום, אז אלופת הקאמבקים ומלכת המפעל צריכה לדעת לחזור מפיגור 3:0 נגד ארסנל. אחרי הכל, התותחנים לא העפילו לחצי הגמר מאז 2009, ועל המסורת של האימפריה הלבנה נכתבו כבר מיליוני מילים מאז, כאשר היא הניפה את הגביע 6 פעמים מאז 2014.
העניין הוא כי נדרש גם משהו מעבר למסורת. אמונה עיוורת בכוחותיך חשובה, וכיף לקרוא ש"ריאל מדריד תמיד מוצאת את הדרך לנצח" אחרי כל הישג, אך ההיסטוריה לבדה לא יכולה להספיק בכל ערב נתון. ריאל חלפה על פני מנצ'סטר סיטי שחווה עונה מסויטת בסטנדרטים שלה, והדיחה איכשהו את אתלטיקו מדריד, בין היתר בזכות שערורייה יוצאת דופן בדו קרב הפנדלים, אבל זה לא אומר שהיא יכולה פשוט להמתין שמשהו יסתדר לה. לשם התחלה, כדאי לפחות לבעוט לשער. ריאל הייתה זקוקה אמש לשלושה שערים כדי לגרור את המשחק להארכה בהנחה שהייתה מצליחה לשמור על רשת נקייה. היא שלחה שני כדורים בלבד למסגרת – שניהם של ויניסיוס ג’וניור במחצית השנייה. גם אם משתדלים לבחור מילים עדינות לסטטיסטיקה זו, היא פשוט מגוחכת.
בשנים בהן הניפה ריאל את הגביע, היא הייתה קודם כל קבוצה. זה בלט במיוחד בעונה שעברה, כאשר קרלו אנצ'לוטי הצליח ליצור את האיזון הנכון בעקבות עזיבתו של קארים בנזמה, והפיק את המקסימום מהפוטנציאל של ויניסיוס וג'וד בלינגהאם. קיליאן אמבפה הרס את האיזון הזה. הוא פירק אותו לחתיכות קטנות. זה לא אומר שלא היו לכוכב הצרפתי משחקים משובחים. לפעמים הוא לקח את המשחק על עצמו, כפי שקרה למשל בתבוסה לברצלונה בגמר הסופר קופה, אז הייתה לו הופעה אישית מצוינת. אלא שהוא עדיין לא מחובר לקבוצה, השפה המשותפת עם העמיתים הברזילאים לא קיימת ומוגבלת להברקות, והעסק ממש לא משתפר.
קרלו אנצ'לוטי (רויטרס)באפריל הוא רק התדרדר, והחודש הזה היה עגום במיוחד עבור מספר 9 החדש. הכרטיס האדום חסר האחריות נגד אלאבס בסוף השבוע היה סימפטום בולט, ולא היה הגיוני לצפות ממנו לנסים ונפלאות אתמול. במשחק הראשון בלונדון הצרפתי פחות החמיץ במחצית הראשונה, כלומר, התנועה שלו איפשרה לו להגיע למצבי הבקעה. אתמול הוא לא היה קיים והפעולה המשמעותית היחידה הייתה להמתין לביצוע הפנדל שבוטל בסופו של דבר. נכון לעכשיו, אין לאמבפה שערים בחודש הנוכחי, וגם אם ההשעיה הקצרה מאפשרת לו ליטול חלק בקלאסיקו בגמר הגביע בשבוע הבא, זה לא בהכרח לטובת ריאל.
אמבפה אינו שחקן קבוצתי בהגדרה, אבל לצערה של ריאל, גם הקבוצתיים ביותר לא תרמו אתמול. בלינגהאם היה עצבני מדי, וממש לא שידר ווינריות. פדריקו ואלוורדה, הבלתי נלאה בדרך כלל, התאייד והותיר את הבמה במרכז המגרש לשחקני ארסנל. לא הייתה שום תוכנית משחק מלבד הניסיונות להעביר את הכדור לברזילאים באגפים ולקוות שייצא מזה משהו. ואפילו האירוע שאמור היה לערער את הביטחון של ארסנל לא הועיל. כאשר הדף טיבו קורטואה את הפנדל של בוקאיו סאקה, היציעים חגגו, וזה היה הרגע בו נדרש לחץ אדיר במטרה לשבור את היריבה. סאקה ממש לא נשבר, וסירב לגלם את תפקיד הגיבור הטרגי. הוא היה הגיבור האמיתי.
קיליאן אמבפה (רויטרס)סאקה ניחן במהירות ובשליטה נהדרת בכדור, אבל הנכס הגדול ביותר שלו הוא חוכמת המשחק. הוא יודע לאתר את השטחים הפנויים ולנוע אליהם, והשער שהבקיע היה דוגמה נפלאה לכך. את ההתקפה הוא החל בעמדה הטבעית באגף הימני, ואז התגנב איכשהו למרכז הרחבה, שם העניקו לו בלמי ריאל את המרחב כדי להכניע באלגנטיות את קורטואה ולסגור איתו חשבון. גם מרטין אודגור, שהנדס את ההתקפה הזו, סיפק שני משחקים מעולים מול האקסית המיתולוגית שהחתימה אותו בגיל 16, אך ראתה בו בעיקר נכס ליחסי ציבור ולא דאגה לפתח את כישוריו כראוי. ואומנם הנורבגי לא בדיוק תואם טוני קרוס, אבל אחרי הפרישה של הגרמני, הוא שחקן שבהחלט היה עוזר בניהול המשחק של ריאל. במקום זאת, הוא נהנה עד הגג לנצח אותה פעמיים.
מעל סאקה ואודגור היה רק דקלאן רייס. הקשר שהדהים עם צמד הבעיטות החופשיות בשבוע שעבר לא איים הפעם על השער, אבל היה בעל הבית במרכז המגרש ונבחר בצדק לשחקן המצטיין. לריאל לא היה מזיק שחקן שמחלץ כדורים כמוהו, מניע אותם קדימה, ובאופן כללי מקרין מנהיגות. בשני המפגשים מול אלופת אירופה היוצאת, עשה רייס קפיצת מדרגה משמעותית מאוד, ותדמיתו נסקה לגבהים חדשים – כעת הוא כוכב לא פחות גדול מבלינגהאם, ובקצב הנוכחי אף עשוי לעבור אותו.
פדריקו ואלוורדה מול דקלאן רייס (רויטרס)על התיאום בין שחקני המפתח מגיע קרדיט גם למאמן מיקל ארטטה, והבאסקי גם לא התלונן על הבעיות בסגל. מכת הפציעות של ריאל מדריד מתוקשרת מאוד, אך בפועל לתותחנים הייתה מצוקה גדולה הרבה יותר. הם לא רק נותרו ללא חלוץ טבעי לאור היעדרותם של קאי האברץ וגבריאל ז'סוס, אלא גם איבדו את בלם המפתח גבריאל. אז יאקוב קיביור הפולני נכנס ללא בעיות כשותף של וויליאם סאליבה, וארטטה אלתר בהצלחה מסחררת את שיבוצו של הקשר המרכזי מיקל מרינו בחוד. הוא כבש במשחק הראשון, בישל לסאקה אתמול, ובאופן כללי התאקלם לתפקיד הלא מוכר באופן מעורר התפעלות. בגדול, מרינו פשוט היה הרבה יותר טוב מאמבפה בשני המפגשים.
הניצחון הכפול מוצדק, ומבחינת הצופה הניטרלי יש יתרון גם בכך שנמנע הקרקס התקשורתי הבלתי נסבל סביב המפגשים בין אמבפה עם פאריס סן ז'רמן בחצי הגמר. העובדה כי הקטארים הגיעו לשלב זה, ובאופן כללי מתפקדים הרבה יותר טוב בלעדיו, מספרת לא מעט. לריאל לא הגיע להצליח בגרסתה הנוכחית, ונותר רק לראות כיצד היא תשקם את עצמה בעונה הבאה, והאם אמבפה ישכיל להתאים את עצמו למועדון בטווח הארוך. חבל רק כי במסגרת הבניה מחדש עשויים הלבנים להיפרד מלוקה מודריץ'. הקרואטי נכנס אתמול כמחליף למשחקו ה-134 בליגת האלופות במדי ריאל מדריד ועקף את קארים בנזמה, וזו עלולה גם להיות הופעתו האחרונה במפעל. אם כך יהיה, מדובר בפרידה עגומה למדי מאגדה.
ארטטה ושחקני ארסנל (רויטרס)כוכב אגדי נוסף שנפרד אתמול מליגת האלופות הוא תומאס מולר. בניגוד לריאל, באיירן מינכן נתנה פייט אדיר בניסיונה לבצע קאמבק משלה אחרי ההפסד 2:1 לאינטר באליאנץ ארנה בשבוע שעבר. מולר בן ה-35, שלא קיבל הצעה לחוזה חדש בניגוד להבטחות, בהחלטה מחפירה שעלולה לערער מאוד את אמינות ההנהלה בעיני האוהדים, השלים 90 דקות – והמוטיבציה שלו לא ידעה גבול. הוא איים על השער של יאן זומר כבר בפתיחה, והיה גם זה שכמעט הכניע אותו בנגיחה בדקות הסיום, כאשר התוצאה הייתה 2:2, ובאיירן חיפשה נואשות את השער שיעביר את ההתמודדות להארכה.
זה לא היה רחוק מכך. באופן משעשע למדי, בערב גדול עבור ארסנל כבשו עבור הבווארים שני האקסים של טוטנהאם. לא רק הארי קיין מצא את הרשת, אלא גם אריק דאייר הבקיע לראשונה בקריירה בליגת האלופות. אלא שלא הייתה שם חגיגת תרנגולים, כי דאייר וחבריו לא הצליחו להגן כמו שצריך מול הקרנות של המארחת. כך הובקעו שני השערים של אינטר תוך דקות ספורות, והשני היה סמלי במיוחד מכל הבחינות.
תומאס מולר נבלם על ידי מתאו דרמיאן (רויטרס)הכובש היה בנז'מן פבאר, אקס באיירן שהבקיע רק לפני שנתיים לזכותה נגד אינטר בשלב הבתים. הצרפתי העדיף לעזוב את מינכן לטובת הפרויקט במילאנו, בניגוד לרצונה של ההנהלה. קשה לומר שבאיירן איתרה לו מחליף בסגל, גם אם בואו של קים מין-ג'אה מנאפולי היה אמור להיות פתרון נהדר על הנייר. הקוריאני, שהיה ממצטייני הזכייה ההיסטורית באליפות איטליה, התקשה להפגין יכולת דומה בבונדסליגה, ובשלב זה כבר נחשב לסוג של פלופ. אתמול הוא חזר לארץ המגף, שם מעריכים אותו מאוד, אבל פבאר התרומם מעליו כדי לנגוח כדי לנגוח פנימה – והכיבוש הזה התברר בדיעבד כמכריע.
בסיכום שני המשחקים, ההעפלה של אינטר מוצדקת, ובאיירן שילמה בסופו של דבר מחיר על הליקויים בבניית הסגל. ההדחה כואבת במיוחד כי הגמר מתקיים העונה באליאנץ ארנה, והכמיהה להעפיל למעמד הייתה חזקה מתמיד. למולר בוודאי הגיע להיפרד מקבוצת נעוריו בגמר הזה, אבל יש רצוי ויש מצוי – והקבוצה המאומנת והמאורגנת יותר המשיכה הלאה. כעת תתמקד אינטר בחצי הגמר מול ברצלונה, בקרבות בין שתי הקבוצות שמסוגלות לזכות העונה בטרבל. לנראזורי זה מזכיר, כמובן, את הטרבל שלהם עם ז'וזה מוריניו ב-2010, אז הם עברו את בארסה בחצי הגמר, כך שההיסטוריה עשויה להיות לצידם. מצד שני, ריאל מדריד הראתה אתמול כי היסטוריה לבדה לא שווה הרבה.