בעולם שבו כל עונה יכולה לשנות את מסלול הקריירה, ההחלטה של שחקן כדורגל צעיר לוותר על חלום הדשא כדי להתגייס לשירות צבאי מלא אינה מובנת מאליה. מדובר בבחירה לא פשוטה — בין מסלול ספורטיבי תובעני, אך מבטיח, לבין מחויבות עמוקה לערכים, שליחות ומסגרת צבאית.
זה גם היה סיפורו של ירון זוהר ז"ל, שנפל בשבעה באוקטובר, בעת שהגן במשך שעות על המוצב שבו שירת, סמוך לכניסה לקיבוץ ארז. ירון היה חייל מצטיין בגדוד 13 של גולני בעוטף עזה. עם האזעקות הראשונות והמטחים הרבים, הוקפץ ביחד עם מחלקת המרגמות, שם תפקד כטען. הוא וחבריו נלחמו שעות, הצליחו למנוע מהמוצב להיכבש וממחבלים רבים להיכנס לתוך קיבוץ ארז, אך ירון נפגע מרסיס פצמ”ר ונהרג.
זוהר, בן 19 בנופלו, היה בכלל אוהד של מכבי חיפה, שם גם התחיל לשחק כדורגל בגיל 6, אך בהמשך, רצה הגורל ואת שנותיו היפות ככדורגלן במחלקת הנוער, עשה דווקא במדי היריבה העירונית הפועל. הוא שיחק כמגן שמאלי, כשהרגל החזקה שלו הייתה רגל שמאל, דבר אשר לא אופייני למרבית הכדורגלנים, וסומן כאחד עם קריירה מבטיחה.
ביחד עם אביו עמי, ששימש כמנהל קבוצת נערים ב' של הפועל חיפה, הוא הפך לאחד השחקנים המשמעותיים יותר בקבוצה שאומנה ע"י המאמנת שלומית בגדדי, אך בתום עונת הקורונה (עונת 2019/20), הוא החליט לפרוש מכדורגל ולהתמקד בדבר אליו שאף יותר מכל – שירות צבאי.
סיפורו של ירון זוהר ז"ל (אחר)בשנה האחרונה לקריירה הקצרה, הוא אף יצא עם הקבוצה לטורניר בחו"ל, כשאז כאמור הגיעה שנת הקורונה ובחודש מרץ 2020, הוא רשם את משחקו האחרון כשחקן, אז ניצחה קבוצתו 1:4 את הפועל בית שאן, כשזוהר השלים 90 דקות.
"שנה לאחר מכן, עברתי לאמן את קבוצת הנוער של טירה וניסיתי לשכנע אותו לאחד איתי כוחות. אמרתי לו שהעתיד שלו בכדורגל והוא אמר לי שהעתיד שלו בצבא", מספרת בגדדי ל-ONE. "הוא היה שמאלי ברגל ואין הרבה כאלה. הוא שיחק אצלי מגן שמאלי וכ"כ הערכתי אותו כשחקן, שאפילו היו מצבים שאבא שלו היה אומר לי להוציא אותו ואמרתי לו שאין מצב", היא מוסיפה.
כאמור, החלום של זוהר היה השירות הצבאי. אחת הסיבות המרכזיות לפרישתו, היו הרצון להגיע מוכן ככל היותר לצבא. לבגדדי הוא אמר שהאימונים בקבוצת כדורגל לא ידמו את ההכנה המספקת מבחינה גופנית לשירות הצבאי. אלא שהשניים, שמרו על קשר, בעיקר בהודעות והיא הייתה שולחת לו תרגילי כושר וסיבולת שיוכל לעשות בביתו.
"זה לא הפתיע אותי שהוא קפץ ראשון בטנק: כשהוא שלח לאבא שלו הודעה שהכל בסדר הבנתי שכלום לא בסדר", מוסיפה בגדדי. “אבל מרוב שהוא שידר עסקים כרגיל, זה בא לידי ביטוי גם בצבא. בכדורגל, כשהוא היה נפצע או סובל מכאבים, הוא המשיך לשחק ולא דיבר. אז אני בטוחה שגם בצבא, כשהוא אמר שהכול בסדר , הוא היה באותו זמן כבר פצוע".
ירון זוהר ז"ל ביציע בתקופת הקורונה (עמי זוהר)ירון גדל בקריית אתא, בנם של ליהיא ועמרם (עמי), אח קטן לעופרי ואח גדול לגיא, היה כאמור אוהד של מכבי חיפה. הוא לא פספס אף משחק, כאשר יתר על כן, דודתו גלית ז"ל, הייתה אחת מהאוהדות היותר מוכרות ביציע הצפוני באצטדיון סמי עופר, כאשר בשבועות האחרונים, היא הלכה לעולמה לאחר מאבק במחלת הסרטן, לא לפני שמאמן הקבוצה, ברק בכר, הספיק לבקרה בבית החולים.
בכר הספיד את ירון לאחר שקבוצתו גברה 0:3 על הפועל באר שבע במשחק האירופאיות: "את ירון זוהר ז"ל הנצחתי בתחילת השנה. ירון היה מצטיין בגדוד 13 של גולני וב-7.10 הוא נלחם במשך שעות מול מאות מחבלים והצליח לחסל 50 מהם, עד שנפל מפגיעת רסיס שפגע בגוף שלו. הוא היה אוהד שרוף של מכבי חיפה כבר מגיל 6. למרות שהוא שיחק בהפועל חיפה, הוא היה ירוק בנשמה ולא פספס אף משחק: לא בליגה ולא באירופה", אמר מאמן מכבי חיפה, ל-ONE.
"דודה שלו, גלית לוי ז"ל, הייתה האוהדת הכי שרופה של מכבי חיפה ונפטרה לצערנו לפני כשבועיים לאחר מאבק ממושך במחלה. לפני כמה חודשים יצא לי לבקר אותה בבית החולים כשהיא הייתה מורדמת ומונשמת. לאחר זמן מסויים היא התאוששה ושלחה לי אפילו הודעה מרגשת לפני אחד המשחקים: שהיא חוזרת ליציע אחרי מעל לשנה בה לא יכלה עקב מצבה. היא ביקשה שננצח, לפחות את המשחק הזה ניצחנו והיא שלחה לי לאחר המשחק הודעה בה הודתה על כך שצברנו שלוש נקודות", הוא מספר.
הקשר של זוהר ז"ל לכדורגל, אותו כל כך אהב, התבטא גם בשנה שעברה: כדי להנציח אותו בעזרת הדבר שהכי אהב, חברו של ירון יזם טורניר כדורגל לזכרו שהתקיים בתאריך ה-8.8, אליו התמלאה ההרשמה כבר אחרי יומיים מהרגע שנפתחה.
ירון זוהר בילדותו ביציע (עמי זוהר)בטורניר השתתפו שמונה קבוצות, כשבכל אחת מהן שמונה שחקנים. ראובן עטר, אגדת מכבי חיפה, שמע על הטורניר ועל סיפורו של ירון והחליט להגיע לטורניר ולכבד גם הוא את זכרו. אלי דוקורסקי ראש עיריית קריית ביאליק, שם התרחש הטורניר, נכח גם הוא והעניק לו כבוד אחרון.
"ירון היה חלום של כל אמא. מעבר לכדורגל, רציתי לרשום אותו בתעודת הזהות כמעין בן שלי. כל הדברים הטובים שאתה מעלה לעצמך, זה היה ירון", מספרת בגדדי. “כששאלו אותו מה הוא רוצה ליום ההולדת? הוא היה עונה שכלום. אם היית קונה לו מתנה בכוח? הוא היה כועס. הוא היה בחור צנוע, טוב לב, אחד שתמיד רוצה לעזור. זו אבידה מאוד גדולה", היא מספרת עם רעד בקולה.
"השנה קצת עצרתי את העיסוק בכדורגל, אז היה לי קשה להנציח אותו. אם הייתי מאמנת השנה בקבוצה, אז כל שבוע הייתי שמה במגרש את הדגל עם התמונה שלו. בשנה שעברה, אימנתי את קבוצת טרום ב' בקבוצת הכדורגל של קריית אתא ובסוף העונה הכנתי מעין קרש כזה עם תמונה של כל הקבוצה. דבר דומה הכנתי גם לירון עם הסלוגן שכל כך היה מזוהה איתו: ״הקושי הוא זמני הגאווה היא נצחית”.
"זה סיפור מאוד קשה של המשפחה הזאת ולצערי בכלל יש לנו כ"כ הרבה גיבורים: גם אוהדים שלנו שאנחנו מחוייבים ורוצים להנציח. זה מאוד מאוד חשוב למשפחות ועושה להן טוב עם כל הכאב. ההנצחה הזאת מאוד מרגשת אותן וחשובה להן ונמשיך ונעשה את הכול כדי לעשות להן קצת טוב בלב", מוסיף בכר.
באתר ההנצחה "יזכור", נכתב על ירון: “מהרגע הראשון בלט ביכולותיו וידע להוביל ולהנהיג בדרכו השקטה. מפקדיו טענו שהוא החייל שכל מפקד חולם עליו וכבר בטירונות ייעדו אותו לפיקוד, אך ירון רצה לחוות קודם את השטח ואת הפעילות היומיומית בקו. בפלוגה שימש כמטוליסט - לוחם במטול (רובה רימונים) וכטען מרגמה. להישגיו הרבים התייחס בצניעות, ואפילו כשקיבל את תואר מצטיין החטיבה, לא סיפר על כך לאף אחד”. ’מי שצריך לדעת יודע’, אמר”.
בסביבות השעה 10:00 בבוקר, נפגע בראשו מרסיס של פצצת מרגמה שנורתה על ידי המחבלים. הוא נפצע קשה ונפל אל תוך הנגמ"ש, אך גם אז ביקש לא להסיט את תשומת הלב מהלחימה ואמר למפקדו: "אני בסדר, הכול טוב". הוא פונה לבית החולים "ברזילי" באשקלון, אך שם נקבע מותו.
פעולות רבות נעשו להנצחתו של ירון מלבד טורניר הכדורגל לזכרו בקריית ביאליק: בבית הספר היסודי בו למד, "בית החינוך גבעת טל", הוקמה פינת הנצחה ובה שלט עם המשפט שאמר: "הקושי הוא זמני, הגאווה היא נצחית, מרוץ לזכרו נערך בעיר מגוריו, קריית אתא ועמוד לזכרו הוקם באתר ההנצחה של קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה". בפרדס חנה הוחלט לקרוא לקבוצת הכדורגל המקומית "בית"ר ירון זוהר פרדס חנה״. גם הזמר ליעד אסייג כתב, הלחין וביצע את השיר "הזוהר שבילד" לזכרו.
ירון זוהר ז"ל, גיבור ישראל, יהי זכרו ברוך.